ביקורת ספרותית על שבוי בפקודה! - צנחן שבוי בכלא בקהיר מאת אילן בכר

---

לאורך ההיסטוריה האנושית אירעו אלפי אלפים של מקרי התעללות לשמה. של החזק בחלש, של חברה אחת בבני חברה אחרת ושל השובה בשבוי.
חלק ממקרי ההתעללות היו על רקע לאומי (החברות הפרה היסטוריות בדרום אמריקה, או לחילופין 'רצח העם' וההתעללות שלפניה שאירע לארמנים בעת מלחמת העולם הראשונה). אחרות על רקע דתי (האינקוויזיציה הספרדית) אחרות על רקע לאומני (התעללות הנאצים בבני עמנו בתקופת השואה).
כאן, בספר זה, ההתעללות היא התעללות סדיסטית לשמה. אפילו שהרקע הוא גם לאומי, גם לאומני וגם על רקע דתי, הרי 'חיות האדם' המתעללים באנשים חסרי הגנה מגלה פרצוף סדיסטי ואכזר של בני חברה מסוימת (במקרה זה, סוהרים מצרים)
רבות נכתב ומחקרים רבים נערכו על הנושא 'האם נפש האדם טובה מנעוריה או רעה'? מסקנה חד משמעית, אין ! הקורא ספר זה, מתרשם שברגע שרפה ההשגחה על מעשיו של יחיד, מייד צפות ועולות כל התכונות הרעות בנפש האדם אל פני השטח והתנהגותו הופכת ונדמית להתנהגותה של חיית טרף צמאה לדם.
אין 'תיקון' למצבים אלו! אשר יגורת , קם והיה !
מדוע אני קובע נחרצות שזה המצב? מכוון שבין דפי הספר מבצבצות כמה דמויות (אין הן נזכרות בפרטים או במעשים טובים שעשו) שבכל זאת לא התנהגו כחיות אדם. לא הכו ללא צורך ולא התעללו התעללות לשמה. דמויות אלו 'נחבאות' בין דפי הספר כסוהרים 'מתגמלים' שמוכנים לעצום עין ומוכנים לעשות ג'סטות קטנות למען הכלואים.

בני אדם שנפשם 'רעה מנעוריה' ימצאו בכל חברה. בריאה או חולה. אבל לא אחת ולא שתיים נתקלנו אנו הישראלים, ברבים משכנינו שהצליחו להביא ללכידתם של ישראלים אם במלחמה ואם בימי שלום ולאחר מכן התעללו בהם (בשבויים) התעללות לשמה ללא צורך אמיתי וללא הנחיות 'מלמעלה'.
ממליץ לקרוא ספר מרתק ויוצא דופן זה על מנת שתכירו את הזוועות שבני אדם (אלו שנולדו 'בצלם') יכולים לגרום האחד לשני.
ברמת ההתעללות (השוואה לספרים אחרים) אפשר (במעט) להשוות לתיאורי בתי הסוהר בהודו בספר 'שנטאראם' או אולי לתיאורי ההתעללות ב'אקספרס של חצות'.
'הבעיה כאן היא שהשבויים הם משלנו ולא פושעים ומבריחי סמים ממדינות אחרות ומכאן כאב הלב הגדול.

» ביקורות נוספות של אציל
» ביקורות נוספות על שבוי בפקודה! - צנחן שבוי בכלא בקהיר