• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מחכים לברברים

מחכים לברברים

מאת ג'ון מקסוול קוטזי

הביקורת של אציל

תמונה של אציל
מחכים לברברים

מחכים לברברים

מאת ג'ון מקסוול קוטזי

הביקורת של אציל

תמונה של אציל
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:1985
סדרה:ספריה לעם #313
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
רץ
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

רוב הקוראים אינם רואים את המסר הכבד שהסופר התכוון להעביר כשכתב את הספר.
הסופר מקסוול קוטזיי הוא סופר דרום אפריקאי (שהסתלק (גלה) מארצו והתישב באוסטרליה. ספר זה הינו כתב תיגר על האפרטהייד (ז"ל) בדרא"פ וכרוכה בו 'אזהרה' למשטר שבסוף, "גם אלו שאינם יודעים לקרוא" (הברברים בספר והשחורים בדרא"פ) יגרמו לא רק לנפילת העיר אלה גם לנפילתה של 'האמפריה' כולה. (המשטר הלבן)
קוציי 'חזה' מהלך זה כ15 שנה לפני שאירע בפועל.
אני מעניק לספר זה ציון מעולה באנגלית. כתיבתו של קוציי באנגלית היא ממש תאווה לעין הקורא.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של
ר
רחל
תמונה של חמדת
חמדת
תמונה של נדיה
נדיה
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של אנקה
אנקה
6קוראים|גיל ממוצע58|83%נשים

על המבקר

תמונה של אציל

אציל

חבר מזה 16 שנים
31 ביקורות•72 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ביוגראפיות
תמונה של אציל
אציל
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות31
לייקים שקיבל72
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת6ספרות מקורית3ביוגראפיות2

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אציל

נתב"ג

נתב"ג

יואב כ"ץ

הזוי! הזוי! הזוי!
לא הג'אנר שלי בד"כ, אבל סו"ס סופר מתח ישראלי אמיתי.
מי שאוהב דברים הזויים ומתח, לא יצליח להתנתק מהספר.

לפני 14 שנים•אציל
היינו העתיד

היינו העתיד

יעל נאמן

משום מה הוגדר ספר זה של יעל נאמן כ'רומן שנון ואירוני'
איני רואה בו רומן!!! אני רואה בו מסמך מזעזע! (אמנם אוטנטי/אוטוביוגרפי) חלקה של הכתיבה הוא בלשון רבים (דבר המדגיש את הזדעזעותי) אולם לעולם לא הייתי משייך ספר זה לאגף הרומנים.
ספר זה, הייתי משייך לסוג ספרות העיון, כמסמך אוטנטי לניסיון חברתי (שנכשל) בו לא השתמשו בחיות מעבדה אלא בבני אדם (ילדים ובוגרים, מבוגרים וצעירים)
אבי שהיה בצעירותו חבר באחד הקיבוצים הנזכרים בספר, ברח ממנו כל עוד נפשו בו לאחר שהבין את בורות היוקש הטמונים בצורת חיים זו שלא מתקבלת על הדעת ומעוותת את משמעות המילה משפחה, פוגעת גם בערכי יסוד אחרים בחברה 'ומייצרת' מעין 'רובוטים אנושיים' החיים בבועה ונועדים רק למטרה אחת, להיות-קיבוצניקים.
הסופרת מביאה רק עובדות ללא הסקת מסקנות אישיות לכאן או לכאן וללא העדפות או הסתייגויות (קיימים בספר רק רמזים). על הקוראים 'להבין את הנקרא' מבין העובדות.
צר לי שעשרות אלפים רבים של ישראלים הם תוצריה של שיטה חברתית זו. מי יודע איזו נזקים אישיים נגרמו להם, איזה מטען אישי כבד הם נושאים על גבם ואיזו תוצר אנושי אחר היה התוצאה הסופית אם לא היו משתמשים 'בשיטה' איומה זו (בעיני) !
לא העליתי גם בדעתי במהלך חיי, שבמרחק לא רחוק מהמקום בו חייתי, מתנהלים חיים בתוך בועה על 'פלנטה אחרת'.
האם היה אז בכוחי לעזור או לשנות משהו? אני בספק גדול.

לפני 14 שנים•אציל
אף אחד בשום מקום

אף אחד בשום מקום

דונה ויליאמס

החלטתי לכתוב בקורת על הספר ולא דווקא בגלל הספר אלא בגלל הסופרת דונה וויליאמס.
ספר זה אינו 'ספר קריאה' כפשוטו אלה יותר 'ספר עיון' או ספר לכל המתעניין בעולמם של הילדים האוטיסטים (שלצערנו יש רבים מהם בארץ) לדעתי, קוראים שמצפים למצוא בספר 'עלילה' או רומן, יתאכזבו.
לאחר קריאת הספר, עברתי לקרוא באינטרנט, את האתר האישי של דונה וממנו משתמע שהיא הפכה מומחית בעלת שם עולמי בטיפול בילדים אוטיסטיים.
חושבני שהורים לילדים כאלו הנאבקים ביום-יום בהפרעה המולדת של ילדיהם, יוכלו לשאוב מידע רב מניסיונה ויוכלו בדרך זו או אחרת בהתקשרות איתה להעזר הרבה בנסיונה.
אחת הדרכים להוועץ בה היא בעזרת האנטרנט (זקוקים לרמה אנגלית נאותה)
מקווה שהמעונינים יוכלו להפיק תועלת ממידע זה.
כתובת האתר ודרך התקשרות לדונה תמצאו בקישור שלמטה.

www.donnawilliams.net/about.0.html

היום גם הוברר לי שדונה וויליאמס אובחנה לאחרונה כחולת סרטן השד, עברה ניתוח כריתה ובימים אלו ממש תתחיל בטיפולים כימותראפיים. מאחל לה החלמה מהירה

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אציל
שבוי בפקודה!

שבוי בפקודה!

אילן בכר

לאורך ההיסטוריה האנושית אירעו אלפי אלפים של מקרי התעללות לשמה. של החזק בחלש, של חברה אחת בבני חברה אחרת ושל השובה בשבוי.
חלק ממקרי ההתעללות היו על רקע לאומי (החברות הפרה היסטוריות בדרום אמריקה, או לחילופין 'רצח העם' וההתעללות שלפניה שאירע לארמנים בעת מלחמת העולם הראשונה). אחרות על רקע דתי (האינקוויזיציה הספרדית) אחרות על רקע לאומני (התעללות הנאצים בבני עמנו בתקופת השואה).
כאן, בספר זה, ההתעללות היא התעללות סדיסטית לשמה. אפילו שהרקע הוא גם לאומי, גם לאומני וגם על רקע דתי, הרי 'חיות האדם' המתעללים באנשים חסרי הגנה מגלה פרצוף סדיסטי ואכזר של בני חברה מסוימת (במקרה זה, סוהרים מצרים)
רבות נכתב ומחקרים רבים נערכו על הנושא 'האם נפש האדם טובה מנעוריה או רעה'? מסקנה חד משמעית, אין ! הקורא ספר זה, מתרשם שברגע שרפה ההשגחה על מעשיו של יחיד, מייד צפות ועולות כל התכונות הרעות בנפש האדם אל פני השטח והתנהגותו הופכת ונדמית להתנהגותה של חיית טרף צמאה לדם.
אין 'תיקון' למצבים אלו! אשר יגורת , קם והיה !
מדוע אני קובע נחרצות שזה המצב? מכוון שבין דפי הספר מבצבצות כמה דמויות (אין הן נזכרות בפרטים או במעשים טובים שעשו) שבכל זאת לא התנהגו כחיות אדם. לא הכו ללא צורך ולא התעללו התעללות לשמה. דמויות אלו 'נחבאות' בין דפי הספר כסוהרים 'מתגמלים' שמוכנים לעצום עין ומוכנים לעשות ג'סטות קטנות למען הכלואים.

בני אדם שנפשם 'רעה מנעוריה' ימצאו בכל חברה. בריאה או חולה. אבל לא אחת ולא שתיים נתקלנו אנו הישראלים, ברבים משכנינו שהצליחו להביא ללכידתם של ישראלים אם במלחמה ואם בימי שלום ולאחר מכן התעללו בהם (בשבויים) התעללות לשמה ללא צורך אמיתי וללא הנחיות 'מלמעלה'.
ממליץ לקרוא ספר מרתק ויוצא דופן זה על מנת שתכירו את הזוועות שבני אדם (אלו שנולדו 'בצלם') יכולים לגרום האחד לשני.
ברמת ההתעללות (השוואה לספרים אחרים) אפשר (במעט) להשוות לתיאורי בתי הסוהר בהודו בספר 'שנטאראם' או אולי לתיאורי ההתעללות ב'אקספרס של חצות'.
'הבעיה כאן היא שהשבויים הם משלנו ולא פושעים ומבריחי סמים ממדינות אחרות ומכאן כאב הלב הגדול.

לפני 15 שנים•אציל
זה מה שאני זוכר

זה מה שאני זוכר

אילן בכר

זה לא קורה אצלי הרבה שאקח ספר ליד ושאסיים אותו עוד באותו הערב.
זה קרה לי עם ספרו המעניין ויוצא הדופן של אילן בכר.
אני ככלל, לא במיוחד אוהב את סגנון כתיבתו של אילן בכר שאין בו 'נשמה יתרה'
בספר מיוחד זה הצליח אילן להחדיר תחת עורו של הקורא את 'הנשמה היתרה' שלו. בנוסף: בהתחשב ברמת החשיפה האישית (שיש להעריץ אותה) חושבני שספר זה ידבר אל ליבו של כל מי ששירת שירות צבאי.
החשפות מסוג זה, היא בדרך כלל נדירה בחברה 'המצ'ואית' הישראלית ולכן לספר זה חשיבות עליונה לכל מי שנתקל בתופעות 'מוזרות' לאחר שירות צבאי ובמיוחד שירות קרבי שהיה קשור בטראומות.
אני ממליץ לכל דכפין לקרוא ספר מעניין זה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אציל
Alone In Berlin

Hans Fallada

Alone In Berlin

Hans Fallada

סיימתי לקרוא את הספר ובממוצע, זה ארך לי יותר מהרגיל.
(בהשוואה לספרים אחרים בעלי אותו 'עובי') חשבתי לעצמי 'מה יכולה להיות הסיבה' ורק לקראת הסיום הבנתי: הסופר הוא גרמני וכתב כמו גרמני. כלומר: מדגיש כל פרט, מדייק מאוד בעובדות ובעשותו זאת הוא 'מורח' את העלילה הלוך ומורח. אם הוא היה סופר 'מודרני' יותר, הספר (כנראה) היה קצר יותר. רמזים וקישורים שאפשר לחשוב עליהם ומהם להוציא תמונה שלמה היה הדבר הנכון לעשות.
קריאת כל פרטי הפרטים, היה הדבר שבגללו איני יכל להעניק לספר זה 5 כוכבים אלא רק חמישה.
אני מבין בהחלט את כל אלו שהחליטו 'לנטוש' באמצע הקריאה.
החלק המעניין יותר (עבורי לפחות) היו העובדות האוטנטיות שנוספו בסוף הספר ושעליהן התבסס הספר.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אציל
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

דוגלס אדאמס

חוות דעתי לא מחמיאה לספר. גם לא מצאתי טיפה של 'גאוניות' או מחשבה מקורית אצל אדאמם. אולי בעברית הוא תורגם 'מצחיק' או 'מבדר'. באנגלית, אין בו ולא כלום. (לא דומה 'לעומק' של אסימוב למשל). הוא מתחיל ברעיון מסויים ולא יכל להביא אותו לידי סיום ! הקטעים 'מקפצים' ההמשכיות אינה מוצלחת וכל 'אירוע' לא מסתיים או לא מופקות ממנו מסקנות.

התגלתה גם 'התעלומה' (מדוע בעברית מס' הדפים קטן בהרבה מהמהדורה האנגלית). פשוט: יש בסוף הספר תוספת של עשרות עמודים של 'כיצד צילמנו את הסרט'
קטעים אלו נמנעתי מלקרוא והייתי גם מפסיק את קריאת הספר באמצע, אלא שכל הזמן חיכיתי 'שמשהו יקרה'. שהעכבר יביע רעיונות נשגבים, שיתברר כיצד שוטרי החלל הגיעו ולמה, שיסופר מדוע המגבת כל כך חשובה לתיירי החלל וכו'.
בקיצור: לאוהבי ספרות דמיונית, יש סופרים וספרים טובים בהרבה מספרו זה של אדאמס !

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אציל
Heart of Darkness (Vintage Classics)

Heart of Darkness (Vintage Classics)

Joseph Conrad

בחרתי להמתין כמה ימים מסיום הקריאה עד לכתיבת הביקורת על מנת לתת לתוכן 'לשקוע' ולמצוא את מקומו.
אכן, ספר מופת! האנגלית ראוייה לתשבחות. כל תאור פשוט,ולא הפשוט ביותר, הופך 'לחגיגה'. כל משפט, מקום ראויי לו בהיכלי הקריאה.
אין זה ספר 'יום-יומי'. זהו ספר מיוחד לאוהבי האנגלית מחד ולאלו שמתעניינים בתקופת האימפריאליזם (לא שהיום אין 'אימפריאליזם, אבל הוא מוסווה) מאידך.
אין זה ספר לקחת לים או לטיול בחו"ל. יש משפטים שכדאי ורצויי לקרוא יותר מפעם אחת.
ספר מומלץ בכל פה
שתהנו

לפני 15 שנים•אציל
The white tiger

The white tiger

Aravind Adiga

יוצא דופן בצורת הכתיבה. קריא וקליל. לא נמרח.
אפילו שקל לנחש את סוף העלילה. עדיין מעניין עד הדפים האחרונים ממש.
תודה לאלו שהמליצו לי לקרוא ספר זה.
וליוצאים להודו: רצויי וממולץ לקרוא ספר זה כהכנה לנסיעה על מנת שיבינו מה מתרחש מאחורי הפסאד ההודי הגלוי לעיני התייר ונשאר מוסתר ממנו עד לסיום טיולו.


הספר נבחר לאחרונה על ידי עורכי אתר למטייל כספר מומלץ(אחד משישה אחרים) למטיילים העומדים לבקר בהודו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אציל

ביקורות נוספות על "מחכים לברברים"

מחכים לברברים

מחכים לברברים

ג'ון מקסוול קוטזי

מי מחכה לברברים? מיהם הברברים?
קוטְזי כתב על ממלכה עלומה, מדברית למדי, עליה מספר השופט המזדקן השומר על הסדר הציבורי במחוז סְפָר כלשהו. על הפלישה מפני הברברים מגן הצבא הנשלח למקום. הברברים הם אולי המקבילה לבדואים אצלנו, אנשים הרועים את צאנם מאות ואולי אלפי שנים באותו מקום, הבאים לסחור עם הבאים זה מקרוב לשבת במקום והמנהלים אתם חיי שכנות סבירים עד שהגיע הצבא האמור להגן. להגן על מי ומפני מה?
כאן נכנס לתמונה סיפורו האישי של השופט, המתנגד לקולונל ג'ול, הבא ומביא עמו כוח מיוחד, וכל זאת מפני שקיימת שמועה על פלישת הברברים. הקולונל מצליח לשבות כמה ברברים וביניהם אשה צעירה שלאחר חקירתה היא כמעט עיוורת וכפות רגליה שבורות. השופט מביא אותה לביתו, מטפל בה טיפול שלא חסרה בו אירוטיות עמוקה והיא ישנה אתו במיטה לילה לילה. במעשה של התחשבות אנושית הוא מחליט לקחת כמה חיילים ולצאת למסע בו הוא מחזיר אותה לידי הברברים. מעשה אנושי זה לא נראה לקולונל ג'ול ומביא להדרדרות מהירה במחוז לאחר שהשופט נחשד כי דיבר עם הברברים והסכים אתם על דבר-מה.
הקולונל מתחיל להתעלל בשופט, המאבד כל אשר לו.
לו ייפול הספר לידי איש/אשת שמאל או ימין קיצוני בישראל, שניהם יעשו ממנו מטעמים. קוטזי מביא לפנינו סיפור לא ארוך, אך ניתן להסיק ממנו רבות. האם האדמה שייכת למי שנמצא שם שנים רבות? האם האדמה שייכת לממלכה כולה ולא רק לנוודי המחוז? האם צריך כוח שיטור מיוחד נגד הנוודים, שאחרת חיים חיים שלווים למדי ומבקשים לקיים את מנהגיהם הלאה בדיוק כמו שאבותיהם קיימו וללא שינוי? האם שימוש בכוח תמיד מוצדק או מחויב המציאות?
קוטזי מציג לפנינו את הדילמות, את הצעדים ההרסניים שננקטו והתוצאות הנוראיות לכל המעורבים ובמיוחד לו עצמו. ספר משובח ומטריד.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•מורי
מחכים לברברים

מחכים לברברים

ג'ון מקסוול קוטזי

הערה חשובה: התחלתי מקריאה בתרגום העברי, ואחרי שני פרקים הגעתי לקטע שלא לגמרי הבנתי אז בדקתי מה כתוב במקור האנגלי; היה ברור בהרבה. מהפרק השלישי עד איפשהו באמצע הספר קראתי חצי באנגלית וחצי בעברית, עד שבאזור המחצית התחייבתי לאנגלית ואני מתחרט רק על כך שאת שני הפרקים הראשונים לא קראתי גם כן באינגליש.
התרגום לעברית זוועתי. גרוע לחלוטין ומי שיקרא אותו יקרא ספר שונה מזה שקוטזי כתב.
השפה ארכאית ומילונית בטירוף, ברמה שעשרות פעמים נאלצתי לבדוק במילונים לגבי מונחים שונים. אני לא בור, אבל מילים כמו "קרנן" (cuckold במקור) ו"משיחה" (לא במובן של משיחת דבר מה, אלא כשם עצם, של חוט עבה. כן, המובן הזה קיים. רק באתר של האקדמיה ללשון ובתרגום הזה.) הן לא בדיוק עברית בשימוש כל כך רב.
לא רק זה, אלא שהספר במקור לא כתוב בלשון כל כך ארכאית לרוב, יש לדמויות שונות אופן דיבור שונה, והתרגום לעברית די משנה משמעויות כשהוא מתרגם לשפה גבוהה בערך הכל, אפילו "פאק אוף" של חיילים גסים הופך ל"לעזאזל" מנומס יותר. ושלא לדבר על כך שתפסתי פעמיים - שלוש משפטים שהושמטו.
בקיצור, אם יש כאן מו"ל בקהל: נדרש תרגום חדש ל"מחכים לברברים" ומהר.
אני באמת מפציר במי שמעוניין לקרוא את הספר לעשות זאת בשפת המקור או לא לעשות זאת בכלל, כי החוויה בעברית היא שונה ופחותה משמעותית.

אם ניגש לספר עצמו, אז יש לי בעיקר שבחים להעטיר עליו.
הנושא מרתק, ואפילו שראיתי את הסרט (הכושל) שמבוסס על הספר; הנופים, הדמויות והעיר נראו לי חיים וויזואליים בהרבה על הדף מאשר על המסך. הישג לא קטן כשסינפיל כמוני קורא
קוטזי יוצר כאן תמונה יפייפיה עם זרם התודעה הלא מעיק לרוב (אני שונא ספרי זרם תודעה יותר מאשר אני אוהב אותם. מניסיוני הדל בסוגה) של הגיבור.
מדי פעם יש חזרתיות כלשהי על רעיונות במונולוגים הפנימיים (בעיקר באזור המערכה השלישית) וגם רצון להתוודע יותר לעומק לחוויות של דמויות אחרות - "הנערה" פשוט מרתקת - אבל לרוב זה מצמרר, מעורר מחשבה בלתי פוסקת על עצמי ועל המציאות שאני חי בה (בכל זאת, ישראל..), מרגש ומסקרן.

הערפול המכוון בקשר ל"אימפריה", ל"ברברים" וכו' הוא גאוני. מאפשר לדמיון לעבוד שעות נוספות, ומחזק את הנקודה האוניברסלית שקוטזי רוצה להעביר.
סיפור היחסים בין המג'יסטרייט ל"נערה" הוא כואב כמו שהוא יפייפיה, מגעיל, מרומם רוח ואנושי להחריד. מהדיוקנים הכי ישירים וכנים של יחסים שיצא לי לקרוא, מה שמעבה את הספר והופך אותו ליותר מספר פוליטי - רעיוני.

4 \ 5.
אולי יכול היה להיערך קצת פה ושם, בעיקר במערכה השלישית הקצת סטטית לפרקים, אבל אלו באמת תלונות זניחות.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•roeilamar
מחכים לברברים

מחכים לברברים

ג'ון מקסוול קוטזי

ג'ון מקסוול קוטזי הוא סופר עטור שבחים ממוצא דרום-אפריקאי. ספר זה יצא לאור ב-1980 והוציא לסופר מוניטין מחוץ לגבולות דרום-אפריקה. קוטזי הוא הסופר היחיד שזכה פעמיים בפרס מאן בוקר.

הספר הוא ביקורת נוקבת על יחס האדם הלבן לאוכלוסיה המקומית בזמן הקולוניאליזם הבריטי.
מדובר בישוב נידח בגבול הכיבוש הבריטי כשמצד אחד נמצאים אזרחי הממלכה הבריטית ומצד שני הברברים שהם התושבים המקומיים של צפון אפריקה.
הסיפור מסופר מפיו של אדם המשמש כשופט ביישוב. השופט כוחו רב והוא חורץ גורלם של אנשים לחיים ולמוות, לחיים סבירים או חיים של הלקאות ממושכות, הרעבה, עינויים ושאר טכניקות הענשה מגוונות. מי הנענשים? כל מי שחי מחוץ לחומות היישוב הוא ברברי, אלו קבוצות קטנות של דייגים, סוחרים וחקלאים שמאופיינים בעיקר בהזנחה שניכרת מהם. הם למעשה לא מהווים שום איום, אך ברקע כל הזמן קיים חשש מפניהם.

הסיפור ממשיך עם הגעתו של איש צבא בכיר וחייליו ליישוב, הקולונל מאוד אכזר, ומתסיס את האוכלוסיה המקומית כנגד הברברים. הוא יוצא עם חייליו לשטח והם חוזרים עם ברברים המתוארים בעליבותם האנושית, אך הקולונל טוען שהם מהווים סכנה לממלכה הבריטית ולכן מטיל עליהם עונשים קשים.
השופט שהינו אדם שומר חוק מיסודו מתחיל להתנגד לשיטות של הקולונל. הוא מבריח מן הישוב בחורה אותה הציל מפני מוות ומחזיר אותה לבני עמה. הקולונל כולא את השופט ומכאן סיפורו של השופט הופך להיות זהה לסיפורם של הברברים ואיתו באה ההזדהות שלו עמם. הוא עובר עינויים קשים, הרעבה ושאר התעללויות.

האווירה לאורך הסיפור היא אווירה של ישוב נידח הנמצא באיום בלתי פוסק מצד הברברים, אך למעשה האיום לא באמת קיים אלא נוצר על ידי המתיישבים הלבנים.

הסיפור יפה והכתיבה מעולה. יהושע קנז תרגם מצויין. שווה קריאה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•משה
מחכים לברברים

מחכים לברברים

ג'ון מקסוול קוטזי

על תרבות וברבריות ומה שבניהם.

מדי פעם דיוויד ואני נפגשים בחדר הכושר, ובין תחנה אחת לשנייה, אנחנו משוחחים על נושאים אקטואליים. בפגישה האחרונה, דיוויד חשף בפני מעט מילדותו. אתה יודע רץ, אני עליתי כילד מדרום אפריקה, ועדיין זוכר את משטר האפרטהייד, שחרט על דגלו את אפליית השחורים. המפתיע מבחינתי שקריסתו של המשטר הייתה פתאומית, לא היה לכך סימן מקדים. הזיכרון הזה כעת מטריד אותי בהקשר הישראלי. הוא הביט בשעון ולפתע אמר, אני ממהר, בפעם הבאה נמשיך את השיחה.
דיוויד הותיר אותי עם אמירה סתומה ומעוררת תהייה, ואפילו מעט מקוממת, למה הוא מתכוון ?

מספר ימים לאחר מכן מצאתי את עצמי נובר בערמות הספרים שלי, בוחר מתוכן בספר, מחכים לברברים של ג'.מ. קוטזי, סופר דרום אפריקאי, שכתב את הספר בסוף שנות ה-80, אותו מפרשים כאלגוריה למשטר האפרטהייד זמן מה לפני קריסתו. בחרתי בספר הזה בכדי לנסות ולהבין את כוונתו הנסתרת של דיוויד. כך זה אצלי, החיים והספרים לעתים משיקים.

הספר הזה בשמו, מחכים לברברים, נושא הבטחה גדולה עבורי, משום שהוא מתכתב עם מושג תרבותי גדול, מחקרו המונומנטאלי של אדוארד גיבון, היסטוריון מהמאה ה- 18, שכתב את שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומית, הטוען למחזוריות הקיימת בחיי אימפריות, צמיחה ודעיכה. במקרה של האימפריה הרומית, גיבון טוען לניצחון הברברים שפלשו אליה, בעיתוי בו האימפריה הרומית נחלשה, כפועל יוצא של אובדן ערכיה הקלאסיים ושקיעתה למצב של שחיתות שלטונית וחברתית.

גיבון כתב את מחקרו על רקע מלחמתם הכושלת של האנגלים במושבות צפון אמריקה, ובכך הוא גם מהווה ביקורת לשלטונה האימפריאלי של אנגליה, ולאימפריאליזם של המאה ה-19, וקריסתו במאה ה- 20. דרום אפריקה ושלטונה הגזעני, היוו בעצם ספיח לקולוניאליזם האירופי ביבשת אפריקה.

הסיפור שלנו מספר על שופט חוקר ללא שם, העומד לסיים את תפקידו, בעיירת גבול באימפריה, נטולת תקופה ששוכנת בשולי המדבר בו חיים שבטים המכונים ברברים. כעת שורר שלום, הברברים מגיעים לסחור מדי פעם עם תושבי האימפריה ולקבל סיוע רפואי במידת הצורך, יחסים שבריריים וזמניים.

שיגרת השלום של העיירה מופרת, עת מגיע אליה הקולונל ג'ול, בירוקרט חסר לב, הנשלח מטעם השלטון המרכזי בכדי לחפש סימנים המעידים על ניסיונם של הברברים להתקומם ולפלוש לאימפריה.

החוקר החדש שכלל איננו מכיר את תושבי הספר, יוצא למסעות לתפיסת ילידים, אותם הוא רואה אוטומטית כאויבים. הוא חוקר אותם באלימות, חלקה פומבית, בכדי לחלץ מהם מידע על פלישה מתוכננת. מעשה שגורם לשופט שלנו להטיל דופי בלגיטימיות מדיניות האימפריה לשכניה, אותם היא הפכה לאויבים מדומים בתחילה, מה שעשוי לייצר דינאמיקה של אויבים אמיתיים בהמשך, והצדקה אידיאולוגיות, או ספין שנועדו לחזק את השליט כמי שמאחד את העם מול האויב, לו מיחסים פחדים קמאיים. קוטוזי מיטב בתיאוריו לתאר פסיכולוגיה של בדידות, פוביות, ורדיפה באימפריה קטנה.

באו ונחזור לגיבון, או לזאב המרצה שלי להיסטוריה, שטען לקיומה של אינטראקציה, בין יחסי פנים באימפריה ליחסי החוץ שלה. השופט שלנו עצמו שוקע לתוך סיאוב. הוא מאמץ צעירה ברברית שננטשה בעיר, לאחר שעונתה ונגרם לה עיוורון חלקי. הוא מוצא לה עבודה, מנקה אותה כל יום פעולה ההופכת לטקס מחילה של השליט בנשלט, בעיקר ניקיון כפות הרגליים המזכיר את מרים המיגדלית הרוחצת את כפות רגליו של ישו. האישה הצעירה הופכת במהרה לאובייקט מיני של השופט הקשיש. בהמשך הוא יגלה שיש לה אישיות טובה ואינטליגנטית,תכונות שהוא עצמו לא חשב שקיימות בנערה. מה שמעיד על מצב שבו גם שופט, יהיה נאור ככל שיהיה, במשטר שיש בו תפיסה גזענית, סופו שהוא עצמו ייפול קורבן להתייחסות סטריאוטיפית לבני אדם ולניצולם, לכאורה מתוך כוונה לעשיית טוב ופטרנליזם מזויף.

מחכים לברברים, הוא לא ספר קל, עלילתו הרזה מתארת אווירה מנומנמת של אזור ספר, בו חשתי שלא קורה דבר. גיבורי הספר מתוארים בחד ממדיות, נטולת גוונים, מלבד השחור או הלבן. הם ללא רגשות, מנוכרים ונטולי אנושיות, בדרך שהקולונל מענה את קורבנותיו ובאופן בו השופט מקיים יחסי מין עם הנערה הברברית, בצורה מנוכרת ומביכה, סצנות שלכל הדעות לא נעימות לקריאה.

תיאורי הנוף של קוטזי נפלאים, ביצות ומדבר צחיחים המתוארים בגווני, אפור וחום מונוכרומאטיים, כביטוי לנוף ריק וחדגוני, ההופך לרצועה אפורה כהה יותר, ככל שמתקרבים האפור הופך לכתמים שחורים המיצגים עצים, נטועים בנוף היוצר תחושת דיכאון ומועקה.

האלגוריה היא הצד החזק של הספר, היא לא בהכרח מתייחסת למקרה ספציפי, אלא לשלטון באשר הוא, המקיים יחסים גומלין לא שוויוניים עם שכניו או אזרחיו, המתייחס אליהם בעליונות תרבותית ופוליטית.

הממלכה "בימים היא מרדפת את אויביה. היא ערמומית ואינה יודעת רחם... בלילות היא ניזונה מחזיונות של אסון... דונמים של חורבן. חזיון מטורף אך ממאיר."

ממלכות מתעקשות ללא ללמוד דבר, יש להן אמת משלהן המבוססת על העובדה שהן חזקות וצודקות, לעומת הקבוצות הנשלטות. למרבה ההפתעה נשלטים הנתפסים כנחותים עלולים לגזור את כיליונם של השולטים, לעיתים בקצב וזמן לא נתפסים, בתהליכים שהם אנטי היסטוריה להיסטוריה של הממלכה.

האם האלגוריה של הספר מחכים לברברים, רלוונטית לנו ?

לאחר קריאת הספר, יש לי שאלות רבות, אני לא בטוח שאני יודע את התשובות, אך כעת אני חושב שאני יודע למה התכוון דיוויד לגבי תהליכים המתחוללים בחברה הישראלית המעוררים בו דאגה עמוקה.
,

לפני 9 שנים•
★★★★★
•רץ
מחכים לברברים

מחכים לברברים

ג'ון מקסוול קוטזי

מחכים לברברים, של ג'ון מקסוול קוטזי (1980), היה במשך זמן רב, ספר שרציתי לקרוא ומסיבה כלשהי לא הגעתי אליו. קראתי אותו בסוף חודש אוגוסט, בעותק ישן ומוכתם, מלאה בציפייה. כבר בתחילת הקריאה נזכרתי בקפקא ובכמה מסיפוריו: ממלכות חסרות-שם המתנהלות לפי חוקים אכזריים ונטולי הגיון או חמלה, ממלכות בסכנת תקיפה על ידי אויבים נוודים ומרוחקים. נזכרתי גם ב"מכונת העונשים" שלו. ונראה לי שלא במקרה: העלילה של מחכים לברברים מספרת על אזור ספר הנתון למרותו של צבא הממלכה, המתיישב בו כדי למנוע את פלישתם המשוערת של הברברים היושבים בהרים. אין זמן ואין מקום מוגדרים. החוקים השולטים בממלכה הם פרי סמכות רודנית, אטומה וחסרת פשר עבור אנשי היישוב. המספר הוא השופט המזדקן של הכפר, המתפקד בו-זמנית כעד וכקרבן לעוולות.
איך לספר על הרוע, על הפחד, על תהליך התפוררותם של תנאי החיים? מהו המרחק המתאים כדי לספר את מה שאי אפשר לספר עליו? איך מענה וקרבן נקשרים? איך האנושיות הולכת ונמחקת אל מול הכאב? ומה עם התודעה והמודעות הנבלעות בעמקי הגוף המצטמצם לצרכיו בלבד? חקירת תוואי זה מתבטאת בסגנון כתיבה המערב בין ריחוק רגשי דיסוציאטיבי לבין תיאורים חושניים ודקדקניים, הן של הנאות הגוף והן של הסבל, ההשפלה והעינוי של הגוף המדבר. פרטי התיאור הופכים את הקוראים למעין "שותפים" לתמונה: מציצנים בעולם בזוי. תיאורי מקום ונוף, תיאורים של עונות השנה ומנהגי הכפריים – כל אלו מהדהדים גם במרחב הפנימי: אי אפשר לקרוא מבלי לתת לאסוציאציות להשתרג סביב הטקסט – מה נרמז? מה נאמר בכתוב? מהי תורת המידות שלפיה יש לפרש את האלגוריה הטמונה בטקסט? אפשר לומר שקוטזי מדבר על דרום-אפריקה ועל משטרים רודניים לפניו ואחריו. אפשר גם לומר שהוא מדבר על המפלצת הכוחנית השוכנת בלב כל אדם. יחד עם זאת, הטקסט מצליח לא להיצמד לפן הרפרנציאלי ולייצר כך מקום פתוח לקריאות חוזרות. הטקסט מצליח להפנות את מבט הקוראים לשאלות על מהות ההבנה והפרשנות אשר בעקבותיהן באים המעשים.
מהי תורת המידות ההולמת את פרשנות הטקסט? אני לא רוצה לפרש את הרומן אלא להצביע על אפשרויות, על "גושי טקסט" המתלכדים כנושאי משמעות עודפת – אותה משמעות טורדנית המצטלצלת גם לאחר הקריאה ומבטיחה את המשכיותו של הכתוב. תשאלו את עצמכם: מה מאפשר יצירת מרחב פרשני זה? הטקסט מציג שתי וערב של התייחסויות מטפוריות למבט, למעשה הפענוח ולהבנת הנראה. התייחסויות אלו מהדהדות בספר כולו ותורמות לדחיסות הסמנטית שלו: רשתות של משמעות נטוות בו.
בואו נתמקד בדוגמה: הרומן פותח בתיאור ארוך של משקפיו הכהים והמיוחדים של קולונל ג'ול, משקפיים המוזכרים תדיר והמהווים סינקדוכה למבט ולעיניים שמאחוריהם. שימו לב לשכבות המשמעות המרוכזות בתיאור תמציתי וריאליסטי כביכול:
"מימי לא ראיתי דבר כזה: שתי דסקיות זכוכית קטנות היו תלויות לפני עיניו בלולאות של תיל. האם עיוור הוא? יכולתי להבין זאת אילו רצה להסתיר כך עיניים עיוורות. אך אין הוא עיוור. הדסקיות כהות, מבחוץ הן נראות כאטומות, אך הוא רואה בעדן. לדבריו, זו המצאה חדשה"

קולונל ג'ול רואה, אך לא מאפשר שיראו את מבטו. כך הוא מייצר את סמכותו ואת הפחד כלפיו. (להמשך הקריאה של הניתוח - ראו באתר שלי: www.etnahta.co.il ). הספר בהחלט שווה קריאה!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•milly
מחכים לברברים

מחכים לברברים

ג'ון מקסוול קוטזי

"אין זו התמונה שחלמתי עליה. כדברים רבים אחרים כיום אני מניח גם את זה, מסתלק ומרגיש כשוטה, כאיש שדרכו אבדה לפני זמן רב, אך הוא חותר קדימה לארכה של דרך, שאולי אינה מוליכה לשום מקום."

סיפורו של שופט-מושל בעיירת ספר בממלכה בארץ עלומה. ממשלתה הרחוקה של הממלכה מוצאת לפתע איום בנוכחותם של שבטים עלובים, "ברברים", השוכנים מאות שנים בקצה הארץ.
אנשי הלשכה השלישית – המשטרה החשאית – נשלחים למצוא בכל מחיר הוכחות לתוקפנות של הברברים. שריפת שטחים, חטיפות ועינויים הם האמצעים המקובלים.
המושל מנסה להתמודד עם ההשלכות המוסריות, השינוי הפתאומי באופי החיים בספר, הצורך לבחור צד ולהשלים עם התוצאה והשאלה איזה צד הוא באמת הברברי בסיפור.
מתחיל בהבטחה גדולה ומעט נחלש בהמשך.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•omriqo
מחכים לברברים

מחכים לברברים

ג'ון מקסוול קוטזי

ספר ישן בתרגום ישן אבל נעים לאוזן. רלונטי גם היום... אוי כואב כמה שזה עדין רלונטי. ספר קטן בעל עומק אל תוך הנפש האנושית. מומלץ.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•נמנם
מחכים לברברים

מחכים לברברים

ג'ון מקסוול קוטזי

אחד הספרים החזקים והרלוונטיים למציאות שלנו, שקראתי לאחרונה, מפגש אמיתי וקשה עם טבע האדם ובסופו גם מעורר שאלות. ממומלץ מאד כי יש בסיפור כדי לתת השראה ולהוביל גם להבנת עצמנו ומצבנו כאן בארץ שלנו.
9.5 בסולם שולטי

לפני 14 שנים•שולטי
מחכים לברברים

מחכים לברברים

ג'ון מקסוול קוטזי

קוטזי. מחכים לברברים. עם עובד. (פרטי)

הספר מחולל הפסקת הנשימה. כל כך חזק, על היסטורי וכואב. האיש הצופה בהיסטוריה הוא שופט מן העיירה שעל גבול הציביליזציה. בספר נפגשים החוק והלית דין, המתיישבים והנודדים, הצבא ושבטי הלוחמים. "מחכים לברברים" אולי קרא את "מחכים לגודו" של בקט. הציפייה של אנשי העיר השולית והפחד מן הברברים מאפשר לאחרים, מושיעים או נצלנים, להטיל פחד וטרור ממשי על אנשי העיר. מי שמיושבים בדעתם בנוסף ליושבי ומעבדי אדמתם. המפגש עם הברברים, האם יתרחש? האם הוא באמת מסוכן כמו שמעידים השליטים ושלוחיהם? המעשים שאנו עושים בהם ובעצמנו, האם אינם אכזריים יותר? מדוע נפחד מן הברברים? מדוע העולם המתיישב והמיושב חושש מן הנודדים? האם אי אפשר להמציא פשרה? האם יהפכו הנוודים ליושבי קבע לאחר שיטעמו את מנעמי השדות ופריים? שאלות שעלו בדעתי בעת ולאחר קראית ספר חזק ונדיר זה.
שושן

לפני 15 שנים•shoshan
דירוג
4.0
לפני 9 שנים

“על תרבות וברבריות ומה שבניהם. מדי פעם דיוויד ואני נפגשים בחדר הכושר, ובין תחנה אחת לשנייה, אנחנו”

4/11
ביקורות על מחכים לברברים
הבאה
roeilamar
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 3 שנים

“הערה חשובה: התחלתי מקריאה בתרגום העברי, ואחרי שני פרקים הגעתי לקטע שלא לגמרי הבנתי אז בדקתי מה כתוב”