ביקורת ספרותית על העבד (1991) - ספריה לעם #92 מאת יצחק בשביס-זינגר
ספר מעולה

---

במאה ה-16 סופחה אוקראינה לפולין, והקוזאקים האוקראיניים שימשו כחיל הספר של פולין להגנה מפני פלישה מצד הממלכה העות'מאנית ו/או הטטרים מדרום מזרח. בתמורה לשירותם קיבלו הקוזאקים שכר ואוטונומיה דתית-מצפונית. פולין באותה תקופה הייתה ממלכה פאודלית, כלומר, שטחי המדינה חולקו בין אצילים שיכלו לעשות באחוזותיהם ככל העולה על רוחם, ובלבד שישלמו מיסים למלוכה. האצילים מינו חוכרים, ששכרו מהם אחוזות, כפרים וכיוצ"ב והיו אחראים על גביית המיסים באותו אזור; רבים מהחוכרים היו יהודים, וככאלה נתפסו כשליחי האצילים ואויבי האיכרים.
כשהחלה הממלכה הפולנית לאבד מהכנסותיה, הועלו המיסים, והשנאה לגובי המיסים עלתה. בנוסף, בשל הקשיים הכלכליים, הגבילה פולין את האחריות הצבאית ואת האוטונומיה של הקוזאקים. צומצם מספר החיילים וקצינים פולניים הוצבו מעליהם, ונעשה ניסיון לכפות על הקוזאקים את האמונה הקתולית (הקוזקים נמנו על מאמיני הכנסייה היוונית אורתודוקסית). הקוזאקים, שסבלו מההגבלות החדשות, הציבו למלך הפולני דרישה לחופש דת, לפטור מתשלום מיסים, ולאוטונומיה; המלך סירב, ובשנת 1647 (ת"ח לספירה היהודית) מרדו הקוזאקים. המורדים חברו לעות'מאנים, לטטרים ולוולכים, אויביה המסורתיים של ממלכת פולין, והחלו לנוע לכיוון וורשה. במהלך התקדמותם צרפו אליהם את האיכרים האוקראינים המדוכאים, והמרד לבש צורה של מחאה עממית וכוון נגד האליטה הפולנית - המלך והאצילים.
להתפשטות המרד תרמה העובדה שמלך פולין ולדיסלב הרביעי מת בתחילת המרד, וממלא מקומו, יאן קזימיר, נתמנה למלך רק חצי שנה מאוחר יותר.
מנקודת המבט היהודית-קבלית, הייתה שנת ת"ח שנה שבה אמור היה המשיח להגיע, לפי חישובים קבליים שונים.
המרד, שהחל כהפיכה עממית כנגד שיטת המשטר הפאודלית והכיבוש הפולני, הופנה גם כנגד היהודים, משום שנתפסו כנציגי המשטר - ובהמשך, איבד המרד את אופיו המקורי והפך לסדרת פרעות כנגד יהודים באשר הם יהודים. הפרעות התאפיינו באכזריות יתר הן מצד הקוזקים הפורעים והן מצד העם הפולני, שאמנם בחלקיו נלחם בפורעים, אבל שש להסגיר את היהודים לידיהם. הפרעות כללו התעללות ביהודים חיים ובגופות המתים, הרג תינוקות, אונס נשים ונערות, עינוי ורצח הורים למול עיני ילדיהם וילדים למול עיני הוריהם, מכירה של יהודים רבים לעבדות ועוד.
במקומות רבים נשאו הפרעות אופי של קידוש השם, כאשר הפורעים העמידו בפני היהודים את הברירה להמיר את דתם ולהינצל. במקומות רבים אחרים תועדו מעשים הרואיים כנשים שהרגו את עצמן בתחבולות כדי שלא יאנסו אותן. אך יהודים רבים המירו את דתם מאונס, ובצו מלכותי מיוחד, הורה מלך פולין, יאן קזימיר, שכל מי שהמיר את דתו באונס יוכל לחזור ליהדותו. בעקבות כך חזרו כל האנוסים ליהדותם בגלוי.
בפרעות נרצחו, על-פי ההערכות, מעל 100,000 יהודים, ונשרפו ונחרבו כשליש מהקהילות היהודיות בפולין ואוקראינה. הפרעות נחשבות כאסון שגבה את מספר הקורבנות היהודים הגדול ביותר מאז מרד בר כוכבא, וכאירוע מעצב בתולדות עם ישראל בכלל ובתולדות האנטישמיות בפרט. (מתוך ויקיפדיה)
על רקע פרעות ת"ח במאה ה-17 נוצר סיפור העבד. בשביס זינגר יצר עבורנו סיפור שיש בו את כל הניגודים שבונים סיפור מוצלח ובעיקר סיפור אנושי קטן הכתוב בכישרון גדול.
יעקב היה בין אלה שההיידמקים, אותם קוזקים שמרדו בשלטון הפולני ובדרך טבחו ביהודים, תפסו ומכרו לבעל קרקע עשיר. משפחתו של יעקב נטבחה, כמו כל הכפר בו גר, יוזפוב. 5 שנים גר יעקב אצל מעבידו, היה אחראי על הפרות הרועות בהר וסייע בחורף בעבודות השונות במשק.
מול יעקב ניצבת ואנדה, בתו של האיכר. הוא, יעקב, בנו של רב ובעצמו תלמיד חכם. היא בת של איכר, נבערת ובעלת מעמד נחות של אישה. הוא מלומד והיא אינה יודעת דבר פרט לעבודות המשק. הוא יהודי, היא נוצריה. הוא עבד והיא חופשיה יחסית.
במעמדו אין הוא יכול לעשות דבר ובתחילה אין הוא רוצה לבגוד בזכר אשתו וילדיו, בדתו האוסרת עליו מגע עם נוצריה. אבל ואנדה יפה, חושקת בו, מטפלת במזונו, בבגדיו ומגרשת את בדידותו למעלה בהר. בסופו של דבר, יעקב נכנע ליצרו ויחד עם רגשותיו הלוהטים כלפי ואנדה הוא מרגיש כחוטא גדול.
אבל דווקא כשהם מתקרבים האחד אל השניה מגיע יום אחד עושה להטים לשעשע את אנשי הכפר. יעקב פונה אליו בדברים ושואלו אם ביקר בכפרו ויודע מה עלה בגורל משפחתו. הלה אומר שעוד לא ביקר, אבל אם יבקר יודיע עליו, על יעקב. מעשה זה גורם לכך שמספר חודשים לאחר מכן, כשואנדה הולכת עם אחיה לכפר סמוך, מגיעים פודים אל הכפר בו נמצא יעקב, משלישים את הזהובים הנחוצים ולוקחים עמם את יעקב. ואנדה שבה והנה יעקב נעלם כאילו האדמה בלעה אותו.
שובו של יעקב לכפרו מלווה ברעש גדול, הוא מתקבל באהבה ואחותו היחידה ששרדה מהטבח מייללת בשמחה. אבל יעקב אינו שוכח את ואנדה הנוצריה.
אט אט הוא מתרגל לחייו החדשים ישנים, אבל 5 שנים בכפר, למעלה בהרים, בעבודה חקלאית, לבד עם עצמו עשו לו משהו והוא כמה לשוב לאותם מקומות. זה יחד עם געגועיו לואנדה גורמים לו לעשות מעשה.
בסופו של דבר את ואנדה הוא משיג, אין הוא חוזר ליוזפוב כדי שלא יסתבך שם בין מכריו עם שרה, שמה החדש של ואנדה. שניהם פונים לישוב יהודי חדש ומתחילים חיים חדשים כשואנדה-שרה מנועה מלדבר.
בסיפור יהיה ילד, נכדים, שבתאי צבי משיח השקר וגם ארץ ישראל. בבכי זה ייגמר.
יב"ז מציג לפנינו בעיקר את תמונתה של קהילת היהודים בפולין. בתמונה זו מוצגת קהילה של יהודים יראי שמיים, שהבעיה העיקרית שלה זה קיום של מצוות הקשורות לאלוהים בדקדוק על קוצו של יו"ד. באותן מצוות הקשורות בין אדם לחברו אין דקדוק כלל וכלל ומכאן הצגת הקהילה היהודית ככזו השרויה תדיר בקנאה, בצרות עין, ברכיל, בגניבה וברמיה.
למרות הספרון הדקיק, יב"ז מצליח להביא לפנינו שוב את הקריטריון המוצלח לסיפור גדול: סיפור אנושי קטן המוצג בכישרון כתיבה גדול. ספר יוצא מן הכלל, המצליח להביא לידי שחוק ודמע כמעט שורה אחר שורה. חובת קריאה לכל בן העם היהודי.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על העבד (1991) - ספריה לעם #92