“בשנים האחרונות כותבים המון ספרים על תופעות חברתיות ופסיכולוגיות, שבעבר נטו לא לדבר עליהן. ילדים חולים במחלות סופניות או בתסמונות נדירות ההופכות אותם למוזרים למראה, ילדים חיים במשפחות חד הוריות, עם הורה חולה או נכה או מפגר. ילדים נולדים כדי לשמש "בנק" איברים לבן משפחה חולה... אין סוף נושאים לספר. הספרים מהסוג הזה הופכים בחלקם רבי מכר, מסחטות דמעות והזדהות מצד קוראים (רבים מהם בני נוער הקוראים ומזדה”

“**** תראו, אני לא טמבל. ברצינות. תעירו אותי באמצע הלילה ואני אדע שקיטו זה באקוודור, מה זה מלאבס או הפירמידה של מסלו או מתי התנקשו בבנזיר בוטו. פרטי טריוויה שוליים ביותר נדבקים לי למוח במהירות, אבל אם להודות על האמת, אני לא ממש פרופסור למשהו, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. לעתים רחוקות נדרשתי להעמיק באיזה עניין מעבר לפני השטח, ובאופן מקורי ופורץ דרך, כמו שעושים נגיד חוקרים במכון ווייצמן לגבי (א”

“אתם יודעים - בסופו של דבר – הרי כולם אנשים... מכירים את אלה שמחכים כבר שנים ליום הזה? בקוצר רוח. לראות את כולם. לראות ולהראות. לענות על הסקרנות ועל הגעגוע. את אלו שמייד יצטרפו אל היוזמים. אל המארגנים. יחפשו ללא לאות להגיע אל כולם, אל כולן - יחלקו משימות. יחלקו תפקידים. את אלה שיוזמנו ויבחרו להתעלם בשאט נפש, לא, אל תעלבו, הם לא מעוניינים - אתם בשבילם לא מעניינים. את אלו שמתלבטים עד לרגע האחר”

“הרבה פעמים תהיתי מה גורם לאנשים להתמקד בנושא כלשהו ולהתעמק בו. המון "גורואים" - שגם טבעו מטבעות לשון שימושיות - צצים מפעם לפעם ומתעמקים בנושאים חברתיים מרתקים. והרבה פעמים המסקנה שלי היא שאותו חוקר - או סופר - השקיע מאמץ עצום באיסוף החומר ובפיענוחו כי הוא ניסה להבין משהו אצלו, ועל הדרך יצר תזה מעניינת, מנומקת היטב והגיונית, של תופעה שכולם מכירים רק לא קוראים לה בשם – כמו הספר הזה העוסק בהבדלים ההת”

“בשנים האחרונות כותבים המון ספרים על תופעות חברתיות ופסיכולוגיות, שבעבר נטו לא לדבר עליהן. ילדים חולים במחלות סופניות או בתסמונות נדירות ההופכות אותם למוזרים למראה, ילדים חיים במשפחות חד הוריות, עם הורה חולה או נכה או מפגר. ילדים נולדים כדי לשמש "בנק" איברים לבן משפחה חולה... אין סוף נושאים לספר. הספרים מהסוג הזה הופכים בחלקם רבי מכר, מסחטות דמעות והזדהות מצד קוראים (רבים מהם בני נוער הקוראים ומזדה”

“**** תראו, אני לא טמבל. ברצינות. תעירו אותי באמצע הלילה ואני אדע שקיטו זה באקוודור, מה זה מלאבס או הפירמידה של מסלו או מתי התנקשו בבנזיר בוטו. פרטי טריוויה שוליים ביותר נדבקים לי למוח במהירות, אבל אם להודות על האמת, אני לא ממש פרופסור למשהו, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. לעתים רחוקות נדרשתי להעמיק באיזה עניין מעבר לפני השטח, ובאופן מקורי ופורץ דרך, כמו שעושים נגיד חוקרים במכון ווייצמן לגבי (א”

“אתם יודעים - בסופו של דבר – הרי כולם אנשים... מכירים את אלה שמחכים כבר שנים ליום הזה? בקוצר רוח. לראות את כולם. לראות ולהראות. לענות על הסקרנות ועל הגעגוע. את אלו שמייד יצטרפו אל היוזמים. אל המארגנים. יחפשו ללא לאות להגיע אל כולם, אל כולן - יחלקו משימות. יחלקו תפקידים. את אלה שיוזמנו ויבחרו להתעלם בשאט נפש, לא, אל תעלבו, הם לא מעוניינים - אתם בשבילם לא מעניינים. את אלו שמתלבטים עד לרגע האחר”

“הרבה פעמים תהיתי מה גורם לאנשים להתמקד בנושא כלשהו ולהתעמק בו. המון "גורואים" - שגם טבעו מטבעות לשון שימושיות - צצים מפעם לפעם ומתעמקים בנושאים חברתיים מרתקים. והרבה פעמים המסקנה שלי היא שאותו חוקר - או סופר - השקיע מאמץ עצום באיסוף החומר ובפיענוחו כי הוא ניסה להבין משהו אצלו, ועל הדרך יצר תזה מעניינת, מנומקת היטב והגיונית, של תופעה שכולם מכירים רק לא קוראים לה בשם – כמו הספר הזה העוסק בהבדלים ההת”