“פרידה קאלו - ציירי לך שפם
לבת שלי הייתה מדריכה בתנועה, אליה היא הייתה קשורה כחברת נפש, יום אחד היא ספרה לבתי על הדמות הנערצת עליה, פרידה קאלו, ואמרה לה, לבטח את לא שמעת, דווקא כן אמרה בתי, אבא שלי ספר לי עליה ואפילו הראה לי תמונות, של ציוריה כולל פורטרט צבעוני רב הבעה שלה עם פרחים הממלאים את ראשה, וחתימת שפם קטנה מעל שפתה העליונה, מה שלא גרע מהיופי האקזוטי והמסעיר של פרידה קאלו. בסוף אותה מדריכה נסעה למקסיקו ביחד עם אמא לסוג של טיול טרום צבא, בעקבות גיבורת נעוריה - פרידה קאלו.
לאחר שנים נוספות, קראתי ספר על טרוצקי שחייו בסופם השתלבו בחייה של פרידה קאלו שהייתה אומנם ציירת, אך בהחלט הרחיבה את האמנות שלה לאמנות מחאה חברתית, כזאת שיש לה מה להגיד באמצעות הציור וגם מחוץ לציור, היא הייתה קומוניסטית טורצקיסטית נלהבת, פמיניסטית נחושה עוד לפני שהכירו את המושג, ומאהבת סוערת. חייה הסוערים לא ידוע רוגע, כאותו רומן שניהלה עם טרוצקי הנרדף, שלא רק מצא מחסה בביתה אלא, גם אהבה מנחמת.
מי את פרידה קאלו, שנערה צעירה מכפר סבא, שמעולם לא הכירה אותך בחייך, וטרוצקי המהפכן הנרדף והמזדקן, היו למעריצייך, מה מיוחד בפרידה האדם והיוצרת שאישיותה מסעירה גם היום, שנים רבות אחרי מותה, יצאתי להתחקות אחרי התעלומה באמצעות הספר - פרידה קאלו.
כשאני מחפש את סודו של הקסם שפרידה קאלו מהלכת עלי, אמנית מקסיקנית שמתה לפני שישים שנה, אני מתקשה בהתחלה להצביע עליו, סגנון סוריאליסטי נאיבי, הוא לא סגנון מעודף עלי, אבל יש משהו יוצא דופן ביצירתה של קאלו, סגנונה הוא ז'אנר העומד בפני עצמו, ציורים צבעוניים מלאי מבע, קטנים בגדולם המעניקים אינטימיות לקשר בין היוצרת למתבונן, באמצעותם פרידה קאלו מספרת את סיפורה האישי, המדהים בעוצמתו ובאנושיות שלו.
סיפורה של פרידה הוא פורטרט הסבל האנושי, המבוטא באמצעות סבלה האישי. פרידה נולדה עם נכות ברגלה, מה שגרם לה לצליעה קלה, אך הגורל המשיך להתעלל בפרידה, בגיל שמונה עשר, כשחזרה מבית הספר היא הייתה מעורבת בתאונת דרכים, האוטובוס בו נסעה התרסק, ואחד ממוטותיו פילח את גופה, את רחמה, ושבר את גבה, היא עברה מעל לשלושים ניתוחים, ולמעשה מעולם לא הבריאה, בריאותה הלכה והידרדרה, עד למותה. פרידה קאלו לקחה את סבלה האישי, את הבדידות הכרוכה בסבל, ואת היכולת להתגבר עליו כהתעלות אנושית, ליסוד יצירתה. פרידה ציירה את גופה הפצוע והמעונה, לעתים חתוך, קרוע ונוטף דם, כמו איקונה של קדוש נוצרי מעונה.
פרידה היא סיפור של אישה אוהבת, יצרית ומינית, כזאת שחייה היו סערות של אהבה, אכזבה ונבגדות, היא התאהבה בנעוריה בדייגו ריוורה, נרקיסיסט ואגוצנטרי, צייר קירות שהיה מפורסם ומבוגר ממנה בשנים רבות, שמן וגדול שהמזכיר במראהו צפרדע, בני משפחתה כינו את הזוג היונה והפיל, דמותם ניבטת בתמונת חתונתם, פרידה יושבת, שברירת, דייגו עומד שמן מבוגר וגס מראה. דייגו רודף הנשים היה קנאי באהבתו לפרידה, אך זאת תהייה פוגענית ומייסרת, בבגידותיו עם נשים אחרות, כששיאן בגידתו עם אחותה. את אהבתה המייסרת היא הפכה למקור נוסף ליצירתה, היא ציירה את יונק הדבש סמל לאהבתה מת. פרידה לא רק אהבה גברים ביצריות, היא גם אהבה נשים, מיניות פורצת מגדרים, היא ציירה את עצמה בבגדי גברים, או גם תצייר את חתימת שפמה, ביטוי לזהויות מיניות משתנות וחוצות גבולות, תפיסת נשיות פמיניסטית מוחצנת מעוררת גאווה. אני מביט לפורטרטים הנשיים שלה, לפניה היפים עזי המבע, לגבותיה המחוברות ולחתימת שפמה הקלושה, ואני לא יכול להתעלם מהמראה הממגנט של פניה, גם שהיא מציירת את גופה העדין השבור והשברירי, בולטת ממנו נשיות כובשת.
פרידה חייה בעולם גועש של רעיונות מהפכניים, מהפכה עממית מקסיקנית, המהפכה הקומוניסטית, הקפיטליזם האמריקאי על רקע שפל עולמי ועוני נוראי וכמובן עליית הפשיזם, עולם אידיאולוגי סוער, שבו אמנים היו מעורבים, ברצון להיות חלק משינוי עולמי, פרידה הכירה את חלקם של גיבורי התקופה באופן אישי, את טרוצקי המהפכן הסוער, את רוקפלר המבטא את הקפטליזם. או את פיקסו אותו פגשה בפריז. פרידה הייתה אמן עם מערבות חברתית, היא ציירה מוטיבים מקסיקנים, כמו את המינקת האינדיאנית שלה, ששדיה הם עץ ושורשים גם יחד, ביטוי לגאוותה במורשת האינדיאנית העתיקה שהשפיעה על יצירתה ותפיסתה את החיים והמוות.
פרידה בקשה לממש את אימהותה, אך מעולם לא הצליחה, רחמה הפצוע הפיל את עובריה, הכמיהה לאמהות הפכה למקור יצירתה, היא מציירת תינוקות, רחם, ועובר שלא נולד, זעקה לאמהות לא ממומשת.
פרידה קאלו מבטאת באמצעות ציוריה את עולמה הפנימי, הסוער,והרגיש, כשיח אישי ואינטימי. היא מספרת סיפור אנושי מרגש על אישה ואמנית בעלת יכולת אמירה ייחודית. פרידה קלו נוגעת ביסודות האנושיים החזקים ביותר, כאב, סבל, ייסורי אהבה, אמהות לא ממומשת, ולמרות הכול ציוריה מקרינים, יופי, אופטימיות, מודעות עצמית, ותאוות חיים, הגוברת על הסבל.
הביוגרפיה של היידן הררה, על פרידה קאלו, היא מרתקת, וממחישה את דמותה כיוצרת ססגונית בעלת אמירה מיוחדת כאמנית ואשת רוח, שהותירה את חותמה שנים רבות לאחר מותה.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
פרידה קאלו – פורטרט עצמי
http://www.frida-kahlo-foundation.org/72103/Self-Portrait-II-large.jpg”
