“מאסטר צייר אף אחד לא ידע שיצירת ברזל מחלידה בכפר סבא, היא בעצם מחווה ליצירת ענק של מיכלאנג'לו-הקפלה הסיסטינית, עד שאריק יוצרה טרח להסביר לי בסטודיו שלו את הקשר בין עקמומיות הברזל ופיתולי היצירה שלו לזו שבוותיקן, עדיין התעקשתי להבין, אריק נישען לרגע לאחור על מסעד הכיסא, לגם מעט קפה, ופתח במונולוג על האדם השוכב לבד מתחת לכיפה ומצייר ממרחק של סנטימטרים ספורים מהמשטח, בסביבה יחסית חשוכה, העובד במה”

“בימים אלה, נטולי הטיסות, לא נשאר לנו אלא להפליג בדימיוננו למקומות לא מוכרים. לוואקום שנוצר מהיעדר החוויה הטקסית של הבריחה השנתית מפה, המלווה בשופינג ברשתות היעני מקומיות, נכנסו חזק נטפליקס, אמזון וזום שמספקים לנו תחליף וירוטואלי לכל הדברים האלה, אפילו בלי הצורך להזיז את עכוזנו לשם כך. משום כך, היה לי תענוג גדול מאוד למצוא את עצמי לא רק במקום אחר, אלא גם בזמן אחר לגמרי. לעובדה שהיה זה הביקור בעי”

“כשקניתי את הספר לא היה ברור לי מה הוא - ספר היסטוריה או רומן היסטורי. ואכן ההתחלה הייתה קצת משניהם, משהו בסגנון של "היסטוריה של האמנות". השנאה בין השניים, התחרות הגסה והעוינות היו ידועים כפי הנראה לכל בתקופתם. לא עזרו פערי הגיל או המעמד. ואם יש רקע טוב לרומן היסטורי, הרי זה הרקע הזה. אבל כאן בא הפספוס הגדול. ג'ונתן ג'ונס הולך לאיבוד. הוא חג סביב שנת 1503 כמו ציפורי טרף מעל הקורבן. עוד פרק ועוד פר”

“אתחיל מכותב הספר. גונתן ג'ונס הוא כתב, מבקר האומנות של הגארדיאן. זהו אחד התפקידים הקשים בקטגוריה העיתונאית. המטלה העומדת לפניו היא להעביר, תקופה, תמונה או פסל מישות קיימת למילים. המילים הם הם תוצר של עיבוד במוח הכותב. כאן אני סוטה מהנושא ומדגיש כי מדובר בכותבים בנושאי אומנות. איני מציג את דעתי על כותבים בתחומים אחרים. הקושי גדל כאשר על הכותב להביא אישיות גדולה בעלת הרבה יצירות. ועכשיו המשימ”

“מאסטר צייר אף אחד לא ידע שיצירת ברזל מחלידה בכפר סבא, היא בעצם מחווה ליצירת ענק של מיכלאנג'לו-הקפלה הסיסטינית, עד שאריק יוצרה טרח להסביר לי בסטודיו שלו את הקשר בין עקמומיות הברזל ופיתולי היצירה שלו לזו שבוותיקן, עדיין התעקשתי להבין, אריק נישען לרגע לאחור על מסעד הכיסא, לגם מעט קפה, ופתח במונולוג על האדם השוכב לבד מתחת לכיפה ומצייר ממרחק של סנטימטרים ספורים מהמשטח, בסביבה יחסית חשוכה, העובד במה”

“בימים אלה, נטולי הטיסות, לא נשאר לנו אלא להפליג בדימיוננו למקומות לא מוכרים. לוואקום שנוצר מהיעדר החוויה הטקסית של הבריחה השנתית מפה, המלווה בשופינג ברשתות היעני מקומיות, נכנסו חזק נטפליקס, אמזון וזום שמספקים לנו תחליף וירוטואלי לכל הדברים האלה, אפילו בלי הצורך להזיז את עכוזנו לשם כך. משום כך, היה לי תענוג גדול מאוד למצוא את עצמי לא רק במקום אחר, אלא גם בזמן אחר לגמרי. לעובדה שהיה זה הביקור בעי”

“כשקניתי את הספר לא היה ברור לי מה הוא - ספר היסטוריה או רומן היסטורי. ואכן ההתחלה הייתה קצת משניהם, משהו בסגנון של "היסטוריה של האמנות". השנאה בין השניים, התחרות הגסה והעוינות היו ידועים כפי הנראה לכל בתקופתם. לא עזרו פערי הגיל או המעמד. ואם יש רקע טוב לרומן היסטורי, הרי זה הרקע הזה. אבל כאן בא הפספוס הגדול. ג'ונתן ג'ונס הולך לאיבוד. הוא חג סביב שנת 1503 כמו ציפורי טרף מעל הקורבן. עוד פרק ועוד פר”

“אתחיל מכותב הספר. גונתן ג'ונס הוא כתב, מבקר האומנות של הגארדיאן. זהו אחד התפקידים הקשים בקטגוריה העיתונאית. המטלה העומדת לפניו היא להעביר, תקופה, תמונה או פסל מישות קיימת למילים. המילים הם הם תוצר של עיבוד במוח הכותב. כאן אני סוטה מהנושא ומדגיש כי מדובר בכותבים בנושאי אומנות. איני מציג את דעתי על כותבים בתחומים אחרים. הקושי גדל כאשר על הכותב להביא אישיות גדולה בעלת הרבה יצירות. ועכשיו המשימ”