“"לאדם יש זהויות חברתיות רבות כמספר קבוצות האנשים הנפרדות שדעתן חשובה לו. בדרך כלל הוא מראה פן שונה של עצמו לכל אחת מהקבוצות הללו." (ויליאם ג'יימס, עמ' 233 מתוך הספר) אומרים לי תמיד שאני חברותית וחייכנית. הדבר האחרון שאפשר לומר עליי הוא שאני ביישנית, לא סבלתי מפחד קהל בחיי, הייתי בחוגי ספורט קבוצתיים, השתתפתי בלהט בדיונים בכיתה, אני מפתחת שיחות עם אנשים זרים בקלות מפתיעה, וכל שירותי הצבאי מתב”

“בספר הזה נתקלתי לגמרי במקרה, בזמן שלמדתי למבחן בתולדות המוסיקה. סקרנותי לגבי בטהובן הביאה אותי לבלוג של מרב כהן-הדר, בוגרת האקדמיה למוסיקה בירושלים, מלחינה ויוצרת שכותבת על מוסיקה וגם מלמדת, שהמליצה בבלוג שלה על הספר. הרעיון לפיו העולם שייך לאלה שעושים רעש מסביבם, בעוד למופנמים יש נטיה פחותה להרעיש ומנגד הם אוצרים רעיונות לא פחות טובים ולא מעט כשרון, קסם לי. אני יכולה להזדהות מאוד עם הגישה, וחושבת”

“קראתי את הספר מאותה סיבה, אני מניחה, שרבים קוראים אותו: אני מופנמת, מופנמת מכפי שהייתי רוצה להיות, ותוהה לפעמים למה מתקיים המתח המתמיד הזה בין מי שאני לבין מה שאני מרגישה שאני אמורה להיות, בעוד שאנשים מוחצנים קיצוניים שאני מכירה לא מעידים על מתח דומה בכיוון ההפוך. מדובר בספר מעורר מחשבה, ואולי יותר מכל מעורר מחשבה הפרק שעוסק בתרבויות אחרות מהתרבות המערבית, שבהן האידיאל הוא המופנם ולא המוחצן.”

“הרבה פעמים תהיתי מה גורם לאנשים להתמקד בנושא כלשהו ולהתעמק בו. המון "גורואים" - שגם טבעו מטבעות לשון שימושיות - צצים מפעם לפעם ומתעמקים בנושאים חברתיים מרתקים. והרבה פעמים המסקנה שלי היא שאותו חוקר - או סופר - השקיע מאמץ עצום באיסוף החומר ובפיענוחו כי הוא ניסה להבין משהו אצלו, ועל הדרך יצר תזה מעניינת, מנומקת היטב והגיונית, של תופעה שכולם מכירים רק לא קוראים לה בשם – כמו הספר הזה העוסק בהבדלים ההת”

“"לאדם יש זהויות חברתיות רבות כמספר קבוצות האנשים הנפרדות שדעתן חשובה לו. בדרך כלל הוא מראה פן שונה של עצמו לכל אחת מהקבוצות הללו." (ויליאם ג'יימס, עמ' 233 מתוך הספר) אומרים לי תמיד שאני חברותית וחייכנית. הדבר האחרון שאפשר לומר עליי הוא שאני ביישנית, לא סבלתי מפחד קהל בחיי, הייתי בחוגי ספורט קבוצתיים, השתתפתי בלהט בדיונים בכיתה, אני מפתחת שיחות עם אנשים זרים בקלות מפתיעה, וכל שירותי הצבאי מתב”

“בספר הזה נתקלתי לגמרי במקרה, בזמן שלמדתי למבחן בתולדות המוסיקה. סקרנותי לגבי בטהובן הביאה אותי לבלוג של מרב כהן-הדר, בוגרת האקדמיה למוסיקה בירושלים, מלחינה ויוצרת שכותבת על מוסיקה וגם מלמדת, שהמליצה בבלוג שלה על הספר. הרעיון לפיו העולם שייך לאלה שעושים רעש מסביבם, בעוד למופנמים יש נטיה פחותה להרעיש ומנגד הם אוצרים רעיונות לא פחות טובים ולא מעט כשרון, קסם לי. אני יכולה להזדהות מאוד עם הגישה, וחושבת”

“קראתי את הספר מאותה סיבה, אני מניחה, שרבים קוראים אותו: אני מופנמת, מופנמת מכפי שהייתי רוצה להיות, ותוהה לפעמים למה מתקיים המתח המתמיד הזה בין מי שאני לבין מה שאני מרגישה שאני אמורה להיות, בעוד שאנשים מוחצנים קיצוניים שאני מכירה לא מעידים על מתח דומה בכיוון ההפוך. מדובר בספר מעורר מחשבה, ואולי יותר מכל מעורר מחשבה הפרק שעוסק בתרבויות אחרות מהתרבות המערבית, שבהן האידיאל הוא המופנם ולא המוחצן.”

“הרבה פעמים תהיתי מה גורם לאנשים להתמקד בנושא כלשהו ולהתעמק בו. המון "גורואים" - שגם טבעו מטבעות לשון שימושיות - צצים מפעם לפעם ומתעמקים בנושאים חברתיים מרתקים. והרבה פעמים המסקנה שלי היא שאותו חוקר - או סופר - השקיע מאמץ עצום באיסוף החומר ובפיענוחו כי הוא ניסה להבין משהו אצלו, ועל הדרך יצר תזה מעניינת, מנומקת היטב והגיונית, של תופעה שכולם מכירים רק לא קוראים לה בשם – כמו הספר הזה העוסק בהבדלים ההת”