ספר מתח שבדי סטנדרטי, לא מעניין, לא משעמם. ככה באמצע.
העלילה תפורה סביב בלש המשטרה בקסטרום "הכי שנון, פרובוקטיבי, מבריק ומעצבן" דברי הכריכה האחורית. אז פרט ל"מעצבן" לא מצאתי שום איפיון מאלה. הוא רווק, שמן, בגיל העמידה, אוכל ושותה הרבה, בעל מוסר מפוקפק, חשיבה סטיריאוטיפית ושוביניסטית, בטוח שהוא מתנת האל למין הנשי (ועד שאלה יפנימו את זה, הוא מסתפק בסקס קנוי)
את העובדה שגיבורו מבריק מציין פרסון בערך אחת לפרק. לא הצלחתי להבין במה הוא מבריק, איך הוא פותר את התעלומה (רמז - זה לא הוא זו עבודת בלשות של אחרים) ולמה חבריו ומפקדיו סובלים אותו? זו תעלומה שאותה הוא דווקא לא מנסה לפתור.
התעלומה היא רצח שנראה תחילה כמו מריבת שיכורים, לא מעניינת במיוחד בתחילה גם לא בהמשך. בפיתרון הרצח הזה מושקעים יותר אמצעים וכוח אדם מאלה שהושקעו, כך נראה, בחקירת הרצח של אולף פאלמה. איך אני יודעת את זה? הרצח ההוא לא נפתר...
בקיצור ספר מתח שאמנם כתוב בסדר, אך אינו מתבלט בשום מובן. ונשאלת השאלה. אחרי ספרי מתח סקנדינביים די רבים שתורגמו ונקראו פה, מה טעם ראתה ההוצאה לתרגם (מאנגלית!!!) ספר בינוני שנכתב לפני 8 שנים, שאינו מביא בשורה לאיש - פרט, כנראה, לחשבון הבנק של פרסון. לא שאני מזלזלת בחשבון בנק, חלילה, אלא שיש לנו חשבונות בנק כחול לבן - כמו של דנקנר, נניח, - לפרנס לפניו.


















