“אהבתי את הספר הזה. וזה מפתיע והפתיע אותי. לכאורה - מה כבר יכול להיות מעניין בסיפור על פולין החדשה והישנה? ועוד שזה סיפור כמעט בלי יהודים... אז האמת היא שאפשר לייצר סיפור לא רע. סיפור שחולף על תקופת הנאציזם בקלילות (והפולנים סבלו מהם לא מעט) ומרחף מעל תקופת הקומוניזם (והיה להם קשה) כאילו זה עוד יום רע שנגמר. ובכל זאת - זה לא סיפור רדוד. יש בו דמויות ועומק ואפילו סיפור מעניין ברובו. וכמובן יש בו את”

“# מפעם לפעם מזדמן לי ספר שונה. הוא יכול להיות טוב או רע, קריא או לא. אבל הוא בברור ספר שונה. וספר הביכורים הזה הוא כזה. קווין ברוקמייר הוא סופר של סיפורים קצרים. כשחיטטתי באינטרנט גליתי שהוא זכה ב-2002 בפרס "או. הנרי" לסיפורים קצרים. אני לא יודעת על איזה סיפור הוא זכה בפרס, אך על פי הספר הזה – הייתי רוצה לדעת. הפרק הראשון של הספר הזה פורסם כסיפור בניו יורקר, לפני יציאת הספר לאור. כשסופר של ס”

“הסבים והסבתות שלי דיברו יידיש האחד עם השני וגם עם ילדיהם. ההורים שלי דיברו יידיש רק כשהם רצו שאנחנו, הילדים, לא נבין על מה הם מדברים. בדרך כלל זה לא עזר להם, אבל אנחנו, הילדים, דוברים עד היום רק מספר בודד של משפטים ביידיש, לרוב פתגמים, עוד קצת מילים שנחרטו במוח, וזהו. הילדים שלנו לא יודעים אפילו את זה. וכך הולכת ונעלמת לה שפה. אבל אולי כך צריך שיהיה, ששפה שתחילתה בגולה תסתיים עם הקמתה של מדינה עבר”

“גישתנו ליחסים מיניים בין גילאים שונים אינה חד משמעית. הפרש גדול של שנים בין זוג יתקבל בהרמת גבה, בלגלוג או בכעס. אם אחד הצדדים הוא מתחת לגיל ההסכמה - גם באישום פלילי. לכן כשנפתח הסיפור הזה "בילי גְרֵיי היה חברי הטוב ואני התאהבתי באמו" הוא מעורר רגשות סותרים: סקרנות ורתיעה. משיכה וסלידה. הנושא, כמובן, אינו התאהבותו של אלכסנדר קליב בגיל 15 באשה מבוגרת ממנו ב 20 שנה, שהוא סיפור פיקנטי אך קיים במחוזות”

“אהבתי את הספר הזה. וזה מפתיע והפתיע אותי. לכאורה - מה כבר יכול להיות מעניין בסיפור על פולין החדשה והישנה? ועוד שזה סיפור כמעט בלי יהודים... אז האמת היא שאפשר לייצר סיפור לא רע. סיפור שחולף על תקופת הנאציזם בקלילות (והפולנים סבלו מהם לא מעט) ומרחף מעל תקופת הקומוניזם (והיה להם קשה) כאילו זה עוד יום רע שנגמר. ובכל זאת - זה לא סיפור רדוד. יש בו דמויות ועומק ואפילו סיפור מעניין ברובו. וכמובן יש בו את”

“# מפעם לפעם מזדמן לי ספר שונה. הוא יכול להיות טוב או רע, קריא או לא. אבל הוא בברור ספר שונה. וספר הביכורים הזה הוא כזה. קווין ברוקמייר הוא סופר של סיפורים קצרים. כשחיטטתי באינטרנט גליתי שהוא זכה ב-2002 בפרס "או. הנרי" לסיפורים קצרים. אני לא יודעת על איזה סיפור הוא זכה בפרס, אך על פי הספר הזה – הייתי רוצה לדעת. הפרק הראשון של הספר הזה פורסם כסיפור בניו יורקר, לפני יציאת הספר לאור. כשסופר של ס”

“הסבים והסבתות שלי דיברו יידיש האחד עם השני וגם עם ילדיהם. ההורים שלי דיברו יידיש רק כשהם רצו שאנחנו, הילדים, לא נבין על מה הם מדברים. בדרך כלל זה לא עזר להם, אבל אנחנו, הילדים, דוברים עד היום רק מספר בודד של משפטים ביידיש, לרוב פתגמים, עוד קצת מילים שנחרטו במוח, וזהו. הילדים שלנו לא יודעים אפילו את זה. וכך הולכת ונעלמת לה שפה. אבל אולי כך צריך שיהיה, ששפה שתחילתה בגולה תסתיים עם הקמתה של מדינה עבר”

“גישתנו ליחסים מיניים בין גילאים שונים אינה חד משמעית. הפרש גדול של שנים בין זוג יתקבל בהרמת גבה, בלגלוג או בכעס. אם אחד הצדדים הוא מתחת לגיל ההסכמה - גם באישום פלילי. לכן כשנפתח הסיפור הזה "בילי גְרֵיי היה חברי הטוב ואני התאהבתי באמו" הוא מעורר רגשות סותרים: סקרנות ורתיעה. משיכה וסלידה. הנושא, כמובן, אינו התאהבותו של אלכסנדר קליב בגיל 15 באשה מבוגרת ממנו ב 20 שנה, שהוא סיפור פיקנטי אך קיים במחוזות”