#
ספר מתיש. לא תמיד משעמם, לא תמיד מעניין אבל תמיד מתיש. הגיבורה היא המספרת את הסיפור. אני אומרת "סיפור" באופן חופשי מאד. היא מדברת. היא חושבת, היא הולכת והיא באה. ובסופו של יום אני יודעת עליה ממש מעט ורוצה לדעת עליה עוד פחות. הספר כתוב בפרצי עניין קצרים – מוקפים בים של שיממון. כי הגיבורה החושבת, דוברת, חופרת, היא אישיות לא מעניינת, לא מפותחת וסתמית והתקשיתי להתעניין בה. שאר האנשים המתוארים דרך עיניה בסיפור הם אניגמטיים לכל הפחות ונפוחים לכל היותר.
טאסי בת ה-20 היא בתו של חקלאי המגדל תפוחי-אדמה במערב התיכון. יש לה אח העומד לסיים את התיכון עם ציונים גרועים ושוקל להתגייס לצבא. היא עצמה סטודנטית לספרות באיזה קולג' לא מפורסם בעיירה אוניברסיטאית באילינוי, מה שהופך אותה 1) לחכמה של המשפחה ו-2) לנדהמת פעורת-עיניים נוכח האנשים המתוחכמים, משכילים וליברלים בהם היא נתקלת. כדי להתפרנס בזמן הלימודים היא נשכרת לטיפול בתינוק שיאומץ על ידי זוג מבוגר, משכיל ואמיד. התינוק לא יוצא לפועל אבל פעוטה יפהפייה בת כשנתיים, ממוצא מעורב שחור/לבן, מאומצת.
פערים – זה הסיפור. הפער בין הצעירה הכפרית התמימה לבין מעסיקיה הבוגרים והמתוחכמים. הפער בין הגיבורה שהיא סטודנטית לבין בני משפחתה הכפריים. הפער בין "אמהות ביולוגיות" לבין מאמצי תינוקותיהן. הפער בין הדימוי הנאור בעיירה המתקדמת, לכאורה, לבין הגיזענות המסתתרת בפינות ומרימה ראש כשלא שמים לב.
מה עוד? שיטה ממש מוזרה לאימוץ. הסוכנות מאתרת אם בהריון – בדרך כלל צעירה בורה למדי מרקע עני. הזוג המעוניין לאמץ מופנה אליה(!) ומנהל איתה מו"מ על התינוק העתיד להיוולד לה/התינוק שעדיין ברשותה אך גדל במשפחה אומנת. היא מנסה לבחון האם לתינוק יהיה טוב במשפחה הזאת, ומן הסתם בודקת דברים שחסרו לה – נניח יכולות כלכליות. במקרה שלפננו – המדינה אוסרת על טובות-הנאה כספיות לאם לעתיד, אבל אפשר לקנות לה חפץ כמתנה – נגיד שעון. ובמקרה הזה תינוקות שהם סחורה מבוקשת מוחלפים בשעונים יפים...
כאמור – ספר מתיש, דרש ממני מאמץ לסיימו. הוא נבחר כ"ספר השנה" של הניו יורק טיימס, כותרת בזכותה קניתי אותו במבצע כלשהו. אני הפסדתי – כסף וזמן. ניו-יורק-טיימס ניצח.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
