“קץ הילדות, סוף עידן התמימות, הגיע העת להתבגר ולהתפכח, להבין לאן מועדות פני האדם. יום בהיר אחד צל נופל על כדור הארץ, חלליות עוגנות במרום הערים המרכזיות, ובהן יצורים תבוניים אותם מכנים האנשים - "השליטים". לאחר תקופה קצרה של חשדנות ותוקפנות אנושית טיפוסית, נכפה על האנושות לקבל את מרותם. השליטים, המעדיפים את הכינוי משגיחים, מציגים עצמם כיצורים אלטרואיסטיים, אשר הגיעו לפלנטה כדי לשים קץ למלחמות ול”

“***** ואם היינו יודעים שבעוד ארבעה ימים העולם יגיע לקיצו? או עוד שנה? המחשבה הערטילאית הזאת שמזנבת אצלי מאז ומעולם הפכה בשבעה באוקטובר למוחשית מאי-פעם. שיחות "מה נעשה אם ייכנסו לבית מחבלים" הפכו בבת אחת להיות משהו שאשכרה מדברים עליו סביב שולחן האוכל. פתאום אפוקליפסה - עולמית, לוקאלית, אפילו עירונית - היא משהו שאפשר להרגיש, לשקול, להיערך, לתכנן. אולי בכל זאת נכון להגר לאוסטרליה, לבנות מק”

“"לא לצעירים!" כתבה הספרנית בעמוד הראשון של הספר. "למרות הכריכה זה לא ספר נוער" כתבה יעל בתחילת הביקורת שלה על הספר. קראתי כבר את שני הספרים הנוספים של גארת' ניקס שתורגמו לעברית: סבריאל ומוכרי הספרים השמאליים של לונדון. את שניהם חיבבתי (את סבריאל יותר), ושניהם היו בעיני ספרי נוער לכל דבר ועניין. אבל משחק הנסיכים, הנחתי לאור הביקורות, הוא משהו אחר לגמרי. *** בעולם עתידני, האימפריה הבין גלקט”

“**** קודם כול, כחובב בדיחות אבא מדופלם (מקום רביעי בעולם), אז מה זה השם הזה לספר? הרגתם אותי, באימא. אוקיי, אז אחרי שהורדנו את זה מהשולחן, "השתנות" (חיחיחי) זה אחלה ספר, ולא מוזכרת בו אפילו אסלה אחת! (די, זהו. אני מבטיח. אבל, אהה, הוצאת גרף, הייתם צריכים לקרוא לספר הזה "טרנספורמציה" ולסגור עניין). **** עכשיו כשאני קורא את המאחורה, כל הספר הזה נשמע כמו וואחד בולשיט, ואולי כל מה ש”

“קץ הילדות, סוף עידן התמימות, הגיע העת להתבגר ולהתפכח, להבין לאן מועדות פני האדם. יום בהיר אחד צל נופל על כדור הארץ, חלליות עוגנות במרום הערים המרכזיות, ובהן יצורים תבוניים אותם מכנים האנשים - "השליטים". לאחר תקופה קצרה של חשדנות ותוקפנות אנושית טיפוסית, נכפה על האנושות לקבל את מרותם. השליטים, המעדיפים את הכינוי משגיחים, מציגים עצמם כיצורים אלטרואיסטיים, אשר הגיעו לפלנטה כדי לשים קץ למלחמות ול”

“***** ואם היינו יודעים שבעוד ארבעה ימים העולם יגיע לקיצו? או עוד שנה? המחשבה הערטילאית הזאת שמזנבת אצלי מאז ומעולם הפכה בשבעה באוקטובר למוחשית מאי-פעם. שיחות "מה נעשה אם ייכנסו לבית מחבלים" הפכו בבת אחת להיות משהו שאשכרה מדברים עליו סביב שולחן האוכל. פתאום אפוקליפסה - עולמית, לוקאלית, אפילו עירונית - היא משהו שאפשר להרגיש, לשקול, להיערך, לתכנן. אולי בכל זאת נכון להגר לאוסטרליה, לבנות מק”

“"לא לצעירים!" כתבה הספרנית בעמוד הראשון של הספר. "למרות הכריכה זה לא ספר נוער" כתבה יעל בתחילת הביקורת שלה על הספר. קראתי כבר את שני הספרים הנוספים של גארת' ניקס שתורגמו לעברית: סבריאל ומוכרי הספרים השמאליים של לונדון. את שניהם חיבבתי (את סבריאל יותר), ושניהם היו בעיני ספרי נוער לכל דבר ועניין. אבל משחק הנסיכים, הנחתי לאור הביקורות, הוא משהו אחר לגמרי. *** בעולם עתידני, האימפריה הבין גלקט”

“**** קודם כול, כחובב בדיחות אבא מדופלם (מקום רביעי בעולם), אז מה זה השם הזה לספר? הרגתם אותי, באימא. אוקיי, אז אחרי שהורדנו את זה מהשולחן, "השתנות" (חיחיחי) זה אחלה ספר, ולא מוזכרת בו אפילו אסלה אחת! (די, זהו. אני מבטיח. אבל, אהה, הוצאת גרף, הייתם צריכים לקרוא לספר הזה "טרנספורמציה" ולסגור עניין). **** עכשיו כשאני קורא את המאחורה, כל הספר הזה נשמע כמו וואחד בולשיט, ואולי כל מה ש”