בהתחלה היה "פלא". והוא היה חכם, מרגש ונוגע, צובט אבל גם נושך. ספר נפלא.

אחר כך היה הסרט, הוליוודי כמובן, ואז הגיעה מהדורת הספר החדשה "פלא-עטיפת הסרט".

אחר כך היה "כל אחד הוא פלא" – גרסה מיוחדת לילדים. רגע, ומה עם פעוטות וטף? מה, הם לא בני אדם?

אחר כך היה "אוגי ואני", וריאציה שונה על פלא, כי אם יש תרנגולת שמטילה ביצי זהב צריך לנצל אותה עד הסוף, לא ככה?

אני מתאר לעצמי שבהמשך נזכה לפלא

רחובות מעופשים. עוני הפושה ומהדהד בכול, מכרסם בכל חלקת אדמה סבירה ומפורר אותה ואת נשמת בעליה. העניים מתפלשים בתוך בוץ של חשיבות עצמית וכל שנותר להם הוא לאמץ חשיבה הישרדותית.
מתהלכים בנעליים בלויות, בגדים מרופטים, מלוכלכים מיושן שמהווה את סימן ההכר שלהם, מעין תחליף לכרטיס הביקור של רמי הדרג והמעלה.
לצד החולדות מפיצות המחלות והכאוס, ישנם אלה שמפיצים זדון ורמאות, שקריות ואי נאמנות.

זהו ספר גדו

#
שלום לך אמה! כמה נחמד לפגוש אותך בסאסקס, בחווה שהומצאה על ידי שונא-איכרים, סולד-מחקלאות, ולא חובב טבע גדול, במטרה להגחיך חיי כפר ולהכין כר פעולה נרחב לפלורה, הגיבורה. אבל הבדיחות יצחיקו אולי את מי שהמציא אותן. החידודים שנונים ומשעשעים אבל "לצחוק עד צרחות"??? (מריאן קיז מצוטטת על הכריכה האחורית) לא יודעת. לא אני.

פלורה התייתמה משני הוריה בגיל 20. היא לא התאבלה במיוחד – כמסורת שהיתה מקובלת באנ

#
הספר הזה, שיצא לאור ב- 1906, תואם היטב את יסודות כתיבתה של נסביט. שלושה ילדים שאביהם נעלם בפתאומיות מחייהם, עוברים עם אמם להתגורר בכפר, בבית הסמוך למסילת רכבת. והופכים עניים. [כמו שכתב אותו נער בחיבורו: "היה היתה משפחה ענייה. האבא היה עני, האמא היתה ענייה, הילדים היו עניים וגם המשרתים היו עניים..."] (כשאני לא יודעת מי אמר משהו שנון, אני מייחסת אותו למארק טוויין. סיכוי גבוה לקליעה בול) מסילת הר

קראתי את אוליבר טוויסט לראשונה לפני יותר משנה, ועד היום לא ניגשתי לכתוב על הספר הזה – כי זאת יצירת מופת, מה, זה לא ברור? אבל כמעט ואין ביקורות בסימניה על הספר, כך שהחלטתי סוף סוף לצרף גם את דעתי, כדי שיותר ישימו לב לקלאסיקה המופלאה והאהובה עליי.
אם יש ספר שהייתי אומר חובה לקריאה (יחד עם עלובי החיים ליתר דיוק) – זה "אוליבר טוויסט", על הילד העני באנגלייה שגדל בבית מחסה, נמכר כשולייה של קברן, בורח ו

עלי להקדים ולומר למי שמעוניין בקריאה בספר, שהספר הוא פארודיה ספרותית, אך כדי להבין ולהינות מפארודיה עליך להכיר את מושא ההסתלבטות שלה. למרבה הצער עלי להודות שלא הכרתי מספיק את היצירות הספרותיות להן לעגה המחברת, ועל כן נפגמה הנאתי.
מעיון קצר בוויקיפדיה (תוך כדי שקראתי את הספר והיה לי קצת קשה להבין מה הולך ) גיליתי שגיבונס שמה לצחוק ז׳אנר ספרותי שהיה פופולרי בזמנה, מעין רומן רומנטי המתרחש באווי

הספר הזה לקח לי הרבה זמן, הרבה זמן להשיג אותו, הרבה זמן לקרוא אותו והרבה זמן להתבשל עם הרעיונות שבו. יובל נח הררי מביא את ספרו קיצור תולדות האנושות לעולם של הילדים והנוער, והוא מציג בספר הזה את הרעיונות שעלו מתוך מחקרים שלו בצורה ויזואלית יפה ונעימה, עם דמויות נעימות וחביבות ועם הרבה אנקדוטות של אתנוארכיאולוגיה - חקר התרבות והחברה בעבר.
הספר מוצג כסיפור של יובל בעצמו שהולך לפגוש חוקרים אחרים וביח

ספר ממש מעניין שחוקר את התפתחות האדם!
הספר הוא היסטוריה גרפית שמתאר חלק מתוך הספר "קיצור תולדות האנושות". מתייחס להולדת האדם, ומנסה לענות על שאלות כמו: איך האדם נוצר, איך התפתח עם השנים, איך התפשט בעולם ומה היו המנהגים, איך אנשים חיו בתקופת האבן. במילים אחרות איך האדם השתלט על העולם. מדובר על לפני כל כך הרבה שנים, לא משהו שהמוח האנושי יכול לתפוס. כתוב בהתחלה על היווצרות העולם לפני מיליוני שנים. ל

סטלה גיבונס (1902-1989) הייתה עיתונאית, משוררת וסופרת בריטית, אישה מצחיקה מאוד ויוצרת פורייה ביותר, ורומן זה - אשר ראה אור ב-1932 - היה לרב מכר ונחקק בתודעה כאחת היצירות המצחיקות של הספרות הבריטית במאה העשרים.

זהו סיפורה של פלורה פוסט, צעירה לונדונית בת המעמד הגבוה, המתייתמת משני הוריה וגומלת בליבה לעבור לגור אצל קרובי משפחה בסאסקס, אחד המקומות העלובים בפריפריה הבריטית.
פלורה מגיעה לחוות קולד