ביקורת ספרותית על ילדי המסילה - מהדורת 2016 מאת אדית נסביט
ספר טוב

---

#
הספר הזה, שיצא לאור ב- 1906, תואם היטב את יסודות כתיבתה של נסביט. שלושה ילדים שאביהם נעלם בפתאומיות מחייהם, עוברים עם אמם להתגורר בכפר, בבית הסמוך למסילת רכבת. והופכים עניים. [כמו שכתב אותו נער בחיבורו: "היה היתה משפחה ענייה. האבא היה עני, האמא היתה ענייה, הילדים היו עניים וגם המשרתים היו עניים..."] (כשאני לא יודעת מי אמר משהו שנון, אני מייחסת אותו למארק טוויין. סיכוי גבוה לקליעה בול) מסילת הרכבת הופכת למרכז חייהם של הילדים ומספקת להם הנאות ועניין בלתי פוסק. ובין לבין הם עוזרים לאנשים, פותרים בעיות, תומכים באמא שמנסה להתפרנס, כמוה כנסביט, מכתיבת סיפורים ומכירתם, משתדלים להיות טובים ומוסריים ככל האפשר, אם כי לזכות נסביט יש לומר שמפעם לפעם מתפלקת להם התנהגות נורמלית.

אדית נסביט נולדה באמצע המאה ה – 19 ועד מותה, 66 שנים אחר כך, כתבה כ 40 ספרי ילדים וספרי פנטזיה. היא נחשבה סופרת הילדים החשובה ביותר באנגליה הויקטוריאנית, שכתבה סיפורי מוסר רבים ברוח התקופה. היא היתה שותפה עם בעלה ל"אגודה הפביאנית" – שהביאה רעיונות ליברליים וסוציאליסטים מתקדמים לזמנה, ובדיעבד, מתברר שהשפיעה רבות על אנגליה ואירופה.
חייה הפרטיים, אבוי, לא שיקפו את הגישה המוסרית המשתמעת מספריה. היא ניהלה חיי נישואים פתוחים וחופשיים בתקופה שאי אפשר היה להעלות את זה על הדעת. היא גידלה שניים מצאצאיו של בעלה עם העוזרת כילדיה, ולה עצמה היו קשרים רומנטיים עם גברים שונים. מי שמתעניין ויש לו סבלנות – יוכל לקרוא בפירוט על דמותה ב"ספר הילדים" של הייאט.

למרות נטייתה המוסרנית והדידקטית – שאני בדרך כלל לא אוהבת - נסביט כותבת טוב ומעניין, מתחשבת בטבע האנושי ובחולשות גיבוריה, מכירה בעובדה שילדים הם ילדים, וחותרת לקטרזיס עם סוף טוב (וצודק!) בדרך של הרפתקאות מרתקות. חשבתי איזה מרחק עברה ההתנהגות הילדותית מתחילת המאה העשרים עד ימינו: הילדים המתוארים בסיפור אינם נמצאים בשום מסגרת (תארו לעצמכם! שום חוג שמסיעים אותם אליו, שום "בית מארח", שום שיעורים פרטיים, שום דאגה שמא ישתעממו, חלילה). הם מעסיקים את עצמם במשחקים חינוכיים ובמעשים טובים, מקפידים על נימוס והגינות ומובילים את הקורא המרותק אל הסוף הטוב: הטובים זוכים בפרס, רשעים נענשים. בדיוק כמו שצריך.

כמו שהבנתם נהניתי מהספר החינני והכובש. התרגום של שהם סמית ואמנון כץ עדכני בלי להפוך אותו לעכשווי מדי. אפשר שגם ילדים היום יכולים להנות ממנו, אם כי חלק מהמתואר בו ייראה בעיניהם כמדע בדיוני, במיוחד דמות האם העסוקה בעניינייה ומאפשרת לילדיה מספיק אוטונומיה ועצמאות בלי נוכחות פותרת בעיות ושופעת עצות והערות, ובלי - בסיפור זה אפשרי - לחיות את חיי החברה של ילדיה. ממש מרענן.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על ילדי המסילה - מהדורת 2016