“רחובות מעופשים. עוני הפושה ומהדהד בכול, מכרסם בכל חלקת אדמה סבירה ומפורר אותה ואת נשמת בעליה. העניים מתפלשים בתוך בוץ של חשיבות עצמית וכל שנותר להם הוא לאמץ חשיבה הישרדותית.
מתהלכים בנעליים בלויות, בגדים מרופטים, מלוכלכים מיושן שמהווה את סימן ההכר שלהם, מעין תחליף לכרטיס הביקור של רמי הדרג והמעלה.
לצד החולדות מפיצות המחלות והכאוס, ישנם אלה שמפיצים זדון ורמאות, שקריות ואי נאמנות.
זהו ספר גדו”