“ספר שנקרא ע"י המונים וסוקר בהתאם. הנה נקודת המבט שלי לספר בן 512 עמודים שנקרא מהר. סיפור המסגרת מובא לפניכם משום שבלעדיו הבלבול גדול ולאחר מכן תבינו כמה הסיפור יחסית פשוט, אפילו פשטני. הספר הוא ספר מתח ולבטח לא אגלה לכם הכל. מיכאל בלומקוויסט הוא אחד משני בעלי העיתון מילניום, עיתון המרבה בתחקירים. בשל תחקיר אחד על אימפריית ונרסטרום, תחקיר לא מוצלח במיוחד, בלומקוויסט נתבע על הוצאת דיבה, נאלץ לשלם 3”

“אחחח שוודיה שוודיה.. באמת משעמם לכם שם הא? האם מדובר במדינה בה אין רוע כלל שהם צריכים לדמיין ולכתוב על הנורא מכל? דרור משעני אמר פעם משפט חכם בספרו "נעלם"- "את יודעת למה אין ספרי מתח טובים בישראל? כי אין פה רוצחים סדרתיים, אין דרמה". וזה נכון. יש לנו מחבלים מתאבים, אינתפאדות ויירוטים. אנחנו לא צריכים לדמיין את הנורא מכל, אנחנו מכירים אותו. ברשותכם, אכתוב על הטרילוגיה בשלמותה תחת הכרך הראשון,”

“ישנן לא מעט בדיחות על רגשות מעורבים. למשל: מהי דוגמא טובה לרגשות מעורבים? לראות את חמותך עפה מראש הצוק במכונית החדשה שלך. ודוגמא נוספת: פיני מתגרה באשתו ואומר לה: "בחיים לא תוכלי לומר לי משהו שיגרום לי לרגשות מעורבים!". "באמת?", עונה אשתו של פיני בלעג, "אז תדע לך שמבין כל החבר'ה שלך במילואים, לך יש את הכי גדול...". ומדוע נזכרתי בבדיחות על רגשות מעורבים? משום שהספר "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם",”

“ממתי נבטה בי אותה תשוקה חסרת מעצורים לספרי מתח? כנראה שבשחר ילדותי. ומי שאחראית לה הינה אניד בלייטון, תנוח בשלום על משכבה, שבזכות השביעיות והחמישיות, חבורות הבלשים הצעירות וכלביהם, המערות והמנהרות הסודיות שהתגלו מאחורי הארונות, המפגשים הסודיים בצריף עם לימונדה וביסקוויטים וההפלגות אל האי של ג'ורג', בזכותם נמתחו עצבי באותו עונג שלא יבינו אותו מי שטעמם הספרותי המבוגר אינו כולל את לי צ'יילד, יו נסבו”

“ספר שנקרא ע"י המונים וסוקר בהתאם. הנה נקודת המבט שלי לספר בן 512 עמודים שנקרא מהר. סיפור המסגרת מובא לפניכם משום שבלעדיו הבלבול גדול ולאחר מכן תבינו כמה הסיפור יחסית פשוט, אפילו פשטני. הספר הוא ספר מתח ולבטח לא אגלה לכם הכל. מיכאל בלומקוויסט הוא אחד משני בעלי העיתון מילניום, עיתון המרבה בתחקירים. בשל תחקיר אחד על אימפריית ונרסטרום, תחקיר לא מוצלח במיוחד, בלומקוויסט נתבע על הוצאת דיבה, נאלץ לשלם 3”

“אחחח שוודיה שוודיה.. באמת משעמם לכם שם הא? האם מדובר במדינה בה אין רוע כלל שהם צריכים לדמיין ולכתוב על הנורא מכל? דרור משעני אמר פעם משפט חכם בספרו "נעלם"- "את יודעת למה אין ספרי מתח טובים בישראל? כי אין פה רוצחים סדרתיים, אין דרמה". וזה נכון. יש לנו מחבלים מתאבים, אינתפאדות ויירוטים. אנחנו לא צריכים לדמיין את הנורא מכל, אנחנו מכירים אותו. ברשותכם, אכתוב על הטרילוגיה בשלמותה תחת הכרך הראשון,”

“ישנן לא מעט בדיחות על רגשות מעורבים. למשל: מהי דוגמא טובה לרגשות מעורבים? לראות את חמותך עפה מראש הצוק במכונית החדשה שלך. ודוגמא נוספת: פיני מתגרה באשתו ואומר לה: "בחיים לא תוכלי לומר לי משהו שיגרום לי לרגשות מעורבים!". "באמת?", עונה אשתו של פיני בלעג, "אז תדע לך שמבין כל החבר'ה שלך במילואים, לך יש את הכי גדול...". ומדוע נזכרתי בבדיחות על רגשות מעורבים? משום שהספר "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם",”

“ממתי נבטה בי אותה תשוקה חסרת מעצורים לספרי מתח? כנראה שבשחר ילדותי. ומי שאחראית לה הינה אניד בלייטון, תנוח בשלום על משכבה, שבזכות השביעיות והחמישיות, חבורות הבלשים הצעירות וכלביהם, המערות והמנהרות הסודיות שהתגלו מאחורי הארונות, המפגשים הסודיים בצריף עם לימונדה וביסקוויטים וההפלגות אל האי של ג'ורג', בזכותם נמתחו עצבי באותו עונג שלא יבינו אותו מי שטעמם הספרותי המבוגר אינו כולל את לי צ'יילד, יו נסבו”