זיונים....מסתבר זה כמעט הכל...אצל - צ'וסר .אבל לא רק זיונים בכל הטיה דקדוקית ,אלא גם סיפורים שעוסקים בהיבטים שונים של הטבע האנושי וביצרים אנושיים בסיסיים, שנוגעים, במישרין ובעקיפין, בסוגיות כמו אהבה, מיניות, נישואין, בגידה, הבדלי מעמדות, תאוות בצע ,תככים ,צדקנות דתית ,אנטישמיות ובורות אודות יהודים.

סיפורי קנטרברי של המאה ה-14 הם" ה- 50- גוונים של ימי הביניים". שכן בתקופה שבה נאסר להעלות על

באחד מימי האביב בימי הביניים מתקבצים להם בפונדק בלונדון, חבורה מגוונת וצבעונית של כ-30 צליינים, שהגיעו לשם ממקומות שונים ומרקע שונה, לקראת עלייה לקברו של המרטיר תומאס בקט בקתדרלה של קנטרברי, הנמצאת במרחק של כ-63 מייל מלונדון. עד מהרה הם הרגישו נוח זה עם זה, שתו ואכלו בצוותא, והסכימו ביניהם שיצאו למחרת לדרך יחדיו.

בעל הפונדק בלונדון קידם אותם בברכה, הגיש להם בשר, ודגים משובחים, יין חזק וערב לחך

ספר שהשפיע עלינו, אם נקרא אותו שוב אחרי 25 שנים האם החוויה תהיה דומה? האם עדיין נחשוב שזהו ספר מופת כמו שחשבנו אז, או שדעתנו תשתנה?... על כך בסוף ה"חפירה" להלן, אבל קודם לספר עצמו.

"עולם חדש מופלא" נכתב בבריטניה ע"י אלדוס הקסלי בשנת 1931. הספר מתאר חברה אוטופית-טוטליטרית במאה ה-26 שבה במקום אמצעי כפיה ומשטרה חשאית משתמשים השליטים בשיטת האימפריה הרומית של מתן לחם, שעשועים וסמים להמונים המתוכנתים

דוד מלך ברוקלין

פסל דוד של מיכאלאנג'לו המוצב בפירנצה, מהווה אחד מסמלי הרנסאנס, הוא תמונת דוד שלי, המייצגת עבורי תמימות ותעוזת נעורים של צעיר יפה תואר שעלה מהצאן בכדי להנהיג את ישראל מול הפלשתים בשעתה הקשה ביותר, תדמית נפלאה לדוד המלך כמיתוס שהשתרש בקרבי.

ג'וזף הלר, הציב לי תמונה חלופית, של דוד המלך בזקנתו, כשגופו בוגד בו, אך הוא עדיין חד מחשבה וזיכרון בכדי להתחשבן עם האמת והזיוף של חייו ומור

בסוף השבוע האחרון הגיע מצבי לשפל המדרגה. מלאי הספרים בבית הלך ואזל, ויחד עם הספריה המוצפת והסגורה, האיום בבצורת שבתית נטולת ספרים הפך להיות יותר ויותר ממשי. ושבת בלי ספרים, היא כמו שבת חורפית בלי חשמל. או כמו סעודת שבת נטולת חמין. בסופו של דבר השניים האחרים דווקא קרו, לדאבוני הרב, אבל לספרים הקדמתי רפואה למכה.

לצורך כך פשטתי על הספריה של אחי. ושם, בינות לספרי יעץ במדעי המחשב, ספרי היסטוריה מלחמ

#
כריסטופר בנקס, גיבור הספר, מספר את עלילותיו, במיוחד מה שקרה כשהיה בן כ-8 כשאביו היה עובד של חברה בריטית בשנחאי ואמו – בשעות בהן לא היתה אמו הנערצת והיפה - לוחמת לזכויות מקופחים סינים, שהפכו מכורים לאופיום (שהבריטים איזנו באמצעותו את הגרעון המסחרי שהיה להם מול סין.) המשפחה גרה בבית של החברה בשנחאי, לכריסטופר היה חבר יפני שהתגורר עם הוריו בבית הסמוך ועולמו נראה לו פשוט מושלם. זה מה שהיה כאשר הו

ראשית דבר, אבקש את סליחתכם. הספר הזה ללא ספק זקוק לסקירה יותר מעמיקה אך מאחר ואין לי את הכישורים האינטלקטואלים לכך, אנסה לשטח בפניכם את הקווים הכללים שמצאתי לנכון.

ד"ר פאוסטוס בגרסתו המודרנית של מארלו הוא סיפור מאוד פשוט, אשר מבוסס על אגדה ימיביניימית ידועה על אדם המוכר את נשמתו לשטן בעבור תענוגות החיים.
החיים הזמניים לעומת הנצח המוחלט.
מעבר לרעיון הפשטני הזה ולשאלות המוסר שהוא מעלה תוך כדי ק

ספר מרתק. הימים הם ימי מלחמת האזרחים בארה"ב והתקופה הויקטוריאנית באנגליה. הספר כתוב היטב (במקור באנגלית) ואין פלא שעם הוצאתו לאור הוא הפך לרב מכר. מי שהביא את הספר לידיעת הקורא הישראלי הוא פרופ' (אמריטוס) <mark>מאיר ויזלטיר</mark>, מומחה לספרות ושירה. הוא גם זה שתרגם אותו לעברית. והערה אחת על תרגומים: בדרך כלל אנחנו, ציבור הקוראים, לא כל כך מתעניינים במתרגם. אלא שמייד זיהיתי שנעשתה כאן עבודה יוצאת דופן. שכן, ח

****




מה אני אגיד לכם. אולי ב-1932 הספר הזה היה מהפכני, פורץ דרך, עתידני, מאתגר וחתרני. ייתכן שהילת המהפכנות השתמרה עד לפני כמה עשורים, אבל בעיניים של קורא עכשווי (קונטמפורני) שקרא קצת מדע בדיוני ופנטזיה, שעבר את זילאזני ואת סקאלזי, את פרנק הרברט ואת אסימוב, אני חייב להגיד שכבר בעמודים הראשונים חשתי רפה ומאוכזב, וזה לא השתנה גם אחרי מאתיים עמודים. יש כאן דיס/אוטופיה עבשה עם רעיונות שתאריך