ביקורת ספרותית על סיפורי קנטרברי (2013) - מעובדים ומסופרים מחדש בידי פיטר אקרויד מאת ג'פרי צ'וסר
ספר טוב

---

זיונים....מסתבר זה כמעט הכל...אצל - צ'וסר .אבל לא רק זיונים בכל הטיה דקדוקית ,אלא גם סיפורים שעוסקים בהיבטים שונים של הטבע האנושי וביצרים אנושיים בסיסיים, שנוגעים, במישרין ובעקיפין, בסוגיות כמו אהבה, מיניות, נישואין, בגידה, הבדלי מעמדות, תאוות בצע ,תככים ,צדקנות דתית ,אנטישמיות ובורות אודות יהודים.

סיפורי קנטרברי של המאה ה-14 הם" ה- 50- גוונים של ימי הביניים". שכן בתקופה שבה נאסר להעלות על הכתב סיפורים שאינם דתיים, מצא צ'וסטר את הפטנט הספרותי-"ללכת עם ולהרגיש בלי "....

עלילת הספר מתמקדת סביב -30 צליינים העולים לקברו של המרטיר תומאס בקט בקתדרלה של קנטרברי. קבוצה זו של נשים וגברים מייצגת את חתך החברתי מעמד הביניים העולה של החברה הנוצרית האנגלית באותה תקופה. קבוצת צליינים הזאת מחליטה להנעים את מסעה לאתר הקדוש בעזרת תחרות סיפורים. איש-איש יספר סיפור – ולבסוף ייקבע מהו הסיפור המוצלח מכולם. וכך, בדרך ערמומית שכזאת , העלה צ'וסר על הכתב עשרים ושלושה סיפורים שטופי זימה ותככנות, בתוך המסגרת המגוננת של מסע צלב, וחשף את קוראיו לחיי היומיום הנבזיים ,הנכלוליים והזימתיים של החברה האנגלית .

האמת היא שהיו לי ציפיות גדולות מהספר לאור הפרשניות שמציינים אותו- כאחת הקלאסיקות הגדולות של הספרות העולמית.
אבל לצערי הרב כמו ברוב המקרים של "ספרי קלאסיקה הגדולים מהחיים ומהזמן"...{לא כולם -איני מכלילה פה } מסתבר שיש פער בין דבריהם של מבקרי ספרות לסתם אדם שקורא מהשורה .ההנאה מהסיפורים אינה אחידה .יש שהיו יבשושיים ושיעממו ויש שהצחיקו ויש שהיו גם בוטים במיניותם.

לא יצאתי מגדרי. אני כן יכולה להבין ולהיות מרותקת לסיפורים אם בוחנים אותם ברמה אקדמית,מהזווית ההיסטורית, החברתית והלשונית. כאן ישנם מכמנים רבים שהספר על תוכנו וצורתו הלשונית מנפיקים לכל חוקר אקדמי .אבל לקרוא את הסיפורים באופן הרגיל ביותר שבו פותחים ספר ואו שמרותקים ונהנים או שמשתעממים או שמתרגזים או שמתחרמנים -מהבחינות האלו הרגשתי פספוס רב בקריאתו.
נו ...לא לצחוק עלי מחוסר -התחרמנות שלי ....

הספר במקור כתוב כולו בשורות קצרות חרוזות בסופן. וכך היצירה הזאת ידועה ומוכרת עד לימינו . חלקים מהספר תורגמו במהלך השנים לעברית. אולם התרגום המלא היחיד בעברית שהצליח לשמר את צורות החריזה והמשקל המקוריות הנו של פרופ' שמעון זנדבנק הוצאת עם עובד -1980. ניסיתי להשיג את העותק המחורז בספרייה אולם הוא לא קיים {איני מתפלאת ,לא צריך להגזים בציפיות ערכיות לגבי ספרים בספריות } ,אולם מתוך שיטוט באינטרנט הגעתי לתחילתה של היצירה בצורה הזאת .אני מתביישת לציין שלא הבנתי דבר וחצי דבר . אני מניחה שהאשמה בי ולא במשורר פרופ' שמעון זנדבנק .

בספר הנוכחי הזה את השורות המחוזרות שינה ועיבד -פיטר אקרויד - איש אשכולות אנגלי בן זמננו,משורר, סופר וביוגרף -לספר פרוזה כדי להנגיש את היצירה הזאת ולעשותה ליותר רלוונטית לימינו. מי שתרגם לעברית הנו המשורר מאיר ויזלטיר .
ובלי שום קשר למידת ההתעניינויות באופיים של הסיפורים -יש כאן תרגום נהדר ,קצבי, מרתק ,לא מפחד מגסויות והטיית המילה ז-י-ו-ן - בכל צורותיה .תרגום לעילא ולעילא .

לא קראתי את "50 גוונים של אפור"-האמריקאי ,ולא נהניתי מ"-50 גוונים של ימי הביניים "- מסקנה -כנראה שמשהו דפוק אצלי.

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על סיפורי קנטרברי (2013) - מעובדים ומסופרים מחדש בידי פיטר אקרויד