ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 13 בינואר, 2013
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
בסוף השבוע האחרון הגיע מצבי לשפל המדרגה. מלאי הספרים בבית הלך ואזל, ויחד עם הספריה המוצפת והסגורה, האיום בבצורת שבתית נטולת ספרים הפך להיות יותר ויותר ממשי. ושבת בלי ספרים, היא כמו שבת חורפית בלי חשמל. או כמו סעודת שבת נטולת חמין. בסופו של דבר השניים האחרים דווקא קרו, לדאבוני הרב, אבל לספרים הקדמתי רפואה למכה.
לצורך כך פשטתי על הספריה של אחי. ושם, בינות לספרי יעץ במדעי המחשב, ספרי היסטוריה מלחמתית ומודיעין, וטרי פראצ'ט (לא. הוא לא כמו דאגלאס אדאמס. גם לא כמעט כמו. אפילו לא דומה) - מצאתי כמה ספרים שראויים לקריאה. ביניהם ראיתי את הספר "עולם חדש נפלא", זה שנמצא אצלי עד כה ברשימת "המפורסמים שלא קראתי".
כמו כל קלאסיקה, גם לספר הזה ניגשתי בגישת "כבדהו וחשדהו", מתוך רצון לסמן V על ספר שמהווה אבן יסוד בולטת בתרבות, מתוך רצון לדעת מכלי ראשון על מה הוא מדבר ואיך הוא עושה את זה, ומתוך הבנה שהרבה הנאה מהקריאה לא תהיה לי. אני חייבת לומר שהופתעתי לטובה, שכן היתה לי הנאה מהקריאה, ודי הצטערתי שהספר הסתיים.
כשם שהמאה התשע עשרה היתה עשירה באוטופיות, כך המאה העשרים מלאה בדיסטופיות. התחושה שהתקדמות המדע, הטכנלוגיה, המהפכה התעשייתית וההתעוררות הלאומית תביא רק רוב ברכה לאנושות, ותחליף את משטרי העולם הישן בעולם חדש, טוב ומיטיב לכולם, התנפצה לה אל מול שתי מלחמות עולם, ומשטרים רצחניים. במאה העשרים ואחת, כבר לא כותבים בכלל ספרות אידאולוגית עתירית מונולגים ודיאלוגים ארוכים הפורשים השקפת עולם סדורה של נושאיהם.
גם האקסלי כתב דיסטופיה, ובמובן הזה "עולם חדש מופלא" הוא שם אירוני עד מאוד. בעולם הזה, המופלא והשמח, התפתחויות טכנולוגיות ומדעיות סייעו לייצר "משפחת אדם" בת מיליארדי אנשים, והיא מחליפה את עולם המושגים המשפחתי המיושן. בעולם הזה אנשים משובטים בצורה תעשייתית וסטרילית, נולדים בצורה המתאימה בדיוק לתפקיד המיועד להם בחברה, ומתחנכים בהתאם. כולם אוהבים את כולם, כולם מותנים להגברת הצריכה והנעת גלגלי הכלכלה, ואף אחד לא סובל מעוני ומזקנה.
שלא כמו בספרים רבים מהסוג הזה, כאן העלילה אינה כלי דל, חובה שעל הסופר לספק בעודו רוצה לכתוב בעיקר על הרקע בעולם שבדה בדימיונו. ב"עולם חדש מופלא" העלילה בנויה היטב כך שתדגים את הקונפליקט, ותעיר בקורא את הבעיות שהעולם מעיר. הגיבור העיקרי שמזיז את גלגלי העלילה הזו, הוא גם בין היחידים בעולם העתידני הזה, שמסוגלים להבין את שייקספיר (ההוגה המקורי של המושג "עולם חדש מופלא") ואת הדילמות העולות במחזותיו. שאר תושבי העולם, מאושרים וחפים מדילמות, גם חפים מכל אומנות שהיא, מכל קשרי חברות קרובים שהם, ומכל דת.
בסקירות שקראתי כאן באתר על הספר, רבים השוו אותו ל"1984" של ג'ורג' אורוול. אני עוד צריכה לחשוב על ההשוואה הזאת. במהלך הקריאה הבליח לי 1984, אבל רק בהקשר אחד, זה של היפוכי השפה ושינוי התודעה שהיפוכים אלה גורמים. בעולם של "עולם חדש מופלא" כל המונחים הקשורים בהורות, בהריון, בלידה, בגידול תינוקות ובקשרי משפחה נחשבים גסים ובלתי מנומסים. לעומתם כל הביטויים הקשורים במין ובמיניות הם ענייניים לחלוטין, וחיוביים ביותר. הקורא בן ימינו אולי יסתכל בחיוך על המתירנות המינית שהאקסלי מתאר בספר (הטרוסקסואלית וסטרייטית לחלוטין), אבל חשוב לזכור שהספר נכתב לפני שמונים שנה, שנים רבות לפני פרוץ הגלולות למניעת הריון.
הכתיבה יפה, אם כי לא חפה מפגמים. באחד הפרקים המספר קופץ לסירוגין בין שלוש סצנות שונות. בסרט חיתוכים מהירים שכאלה היו עוברים טוב. ספר, התוצאה מבלבלת מאוד. כמו כן יש מקומות שבהם ניכר שהאקסלי מאכיל את הקורא במסקנות שהוא אמור להסיק כתוצאה מהכתיבה. מלבד זאת בלטה לי המודעות הרבה של הדמויות להתניות היפנוטיות שהן עברו במהלך חינוכן, מה שמהווה קצת סתירה פנימית. אבל באמת נהניתי מאוד. בעידננו זה, אחרי הכבשה דולי וניסונות השיבוט בבני אדם, חשוב לקרוא את הספר ולחשוב מה ניתן לעולל לאנשים שנולדים בלי הורים.
33 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נצחיה
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
אה, כן?
ולכן הוא מעמיד את הקונפליקטים? מביא את ג'ון מחברה פרימיטיבית לחברה שהוא מצייר? מראה את הסבל שלו? גורם לו להתאבד בסופו של דבר?
אין בעיני דרך לראות את הספר אלא כאזהרה: מה שנראה לכם אוטופי הוא ממש לא כזה. נכון שיש לו דמות, מוסטפא מוני, שמדגיש כמה כדאי לשלם כל מחיר בשביל יציבות ושמחה. אבל הוא כמו אלסוורת טוהי של איין ראנד. אדם המוביל בפיכחון את הכפופים לו ומקשיבים לו אלי תהום. |
|
|
איקי טרבולסקי
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת יפה
אבל אני לא מסכים שהספר הוא דיסטופיה, ולדעתי גם אלדוס האקסלי היה חולק עליך. לדעתי הספר הזה בעיניו של האקסלי מקביל לספר המדינה בעיניו של אפלטון. לא תיאור ערטילאי של עולם אחר ומאיים, לא הזהרה מהתדרדרות החברה האנושית נוסח אורוול, אלא ניסוי בפילוסופיה מדינית וחברתית. הוראות כיצד יש לארגן את החברה האנושית כדי להביא לידי מיקסום יכולת האושר של חבריה. מטרותיהם של השליטים בעולם זה אינה תאוות שלטון כמו ב 1984, או רצון בכוח והשפעה כמו בעולמנו אנו, אלא יצירת אושר מירבי למרביתם של האנשים. וגם למעטים שאינם מצליחים למצוא את אושרם בין כותלי החברה לא מחכה עונש אכזרי אלא פיתרון אלגנטי שימקסם את אושרם. לדעתי זוהי לתפיסתו של האקסלי אוטופיה, האקסלי מסמן את הערך היחיד ששוה לאדם לרדוף אחריו, האושר. מחשבה החופשית, עושר האפשרויות, השונות האנושית, עקרון השיוויון האנושי, כל אלו חסרי ערך בעיניו אם אין אושר בצידם (ואין), ובשמחה הוא מקריב את כל אלו למען סכויו של האדם לחיות חיי סיפוק ורווחה. ולדעתי כותרתו של הספר נעדרת ציניות לחלוטין.
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
כרגיל, נצחיה, ביקורת מענגת,
אני בכוונה ממעיטה בשבחים כדי שלא תחשבי את עצמך יותר מדי...
|
|
|
סדן
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת יפה
קראתי את הספר בנעוריי והוא היה אחד מספרי המדע הבדיוני הראשונים שקראתי. אני זוכר שהוא הרשים אותי ביותר. דרך אגב האקסלי הוא סופר מצוין וכדאי לקרוא גם ספרים אחרים שכתב. קראתי אותם באנגלית אבל ייתכן שתרגמו עוד ספרים שלו לעברית.
|
33 הקוראים שאהבו את הביקורת
