#
אף פעם לא הבנתי את תופעת הנזירוּּּּּּת. הולך אדם ובוחר בדרך שמעקרת חלק מהצרכים המשמעותיים ביותר בחיינו עלי אדמות. לא מדובר רק בהתנזרות ממין, מזוגיות ומילדים. מדובר גם בהרגשה המתנזר שהקרבתו האישית נחוצה ורצוייה לאלוהיו. שעצם הסתגפותו – (יש נזירים המתנזרים גם מדיבור, המסתגפים בכל מיני הסתגפויות משונות ומביאים את הכאב, הניכור והבדידות שלהם כקורבן) היא קורבן ראוי ביותר לאלוהיו. ואתה מסתכל עליהם ולא

כיצד פורשים סאגה שמקיפה את חייה והתפוררותה של משפחה במאה עמודים? הסוד טמון כנראה בפיצול ממד הזמן, גיבורה האמתי של 'איטליה', הנובלה הלירית המופלאה של לודולי, אשר פותחת את הספר הזה: נערה יוצאת לראשונה ממוסד בו גדלה, מוסד שטיבו נותר חידתי, כמעט פלאי, ואשר הכשיר אותה לשרת במשפחה רומאית מן המעמד הבינוני כמנהלת משק בית, מנקה, מבשלת, מטפלת ובעצם גם סועדת רוחנית לילדים ולמבוגרים. במהלך הכשרתה היא לומדת לה

יש כריכות שאינן בולטות לעין או מעוררות עניין כשמביטים בהן לראשונה. תסתכלו למשל על הכריכה של הספר שלפנינו. היא אינה מושכת במיוחד, ומלבד תיאור לקוני של מגדל שקוע במקווה מים, היא לא העניקה לי שום מושג לגבי הספר שאני עומדת לקרוא. אבל לאחר שקראתי את הספר, תמונת הכריכה קיבלה את משמעותה והבנתי עד כמה היא משקפת נאמנה את רוח הספר.

טרינה היא בחורה צעירה החיה עם משפחתה בכפר קטן, קורון, שבמחוז דרום טירול ב

"נקל לשער שיפעת החיים מזומנת לכל אחד ואחד בכל עת במלוא תפארתה, אבל היא מכוסה בפרגוד, במעמקים, סמויה מן העין, רחוקה מאוד. אך היא שם, לא עוינת, לא סוררת, לא חירשת כשקוראים לה במילה הנכונה, בשם הנכון, מיד היא באה. הרי זה טיבו של כישוף, שאינו יוצר אלא מזמן." (פרנץ קפקא, 1921)

לא מעט ספרים נכתבו על קפקא האדם והסופר ביניהם גם כמה ביוגרפיות ומן הסתם יכתבו עוד בעתיד. הספר הזה מספר על שנת חייו האחרונה

בכפר קטן באיטליה מתרחשת דרמה בה מככבים אישה ובעלה ביתה שעוזבת אותה בנה ועוד דמויות שוליים בספר.
העלילה מתרחשת בשנות ה30 וכוללת בתוכה את איימי מלחמת העולם השנייה.
תושבי הכפר מדברים בגרמנית עד שבמלחמת העולם השנייה תחת המשטר הפשיסטי נאסר עליהם לדבר בגרמנית.
לא אזוז מכאן הוא הסיפור שמספרת טרינה לבתה אליה היא מאוד מתגעגעת.
טרינה נשואה לאריך וחוץ מבתה יש לה בן מיכאל שמצטרף במלחמת העולם השנייה לנאצים

"הטבע אינו בנוי לספק הפי אנד.......אנחנו רק עונות, זמן, זריעה וקציר, חובות, עמל, כמה שבתות ודי". סיפורו של הזמן שחולף, דרך עיניהן של שתי נשים מיוחדות, באיטליה נטולת מימד הזמן של לודלי, המשייטת על גב ענן ושמציאות החיים פוגשת לעיתים את הדמיון. שתי נובלות מאוגדות בספר שלפנינו.

איטליה, בת ה- 20, עוזבת את המוסד שבו גדלה, ומגיעה אל משפחת מרציאלי בכדי לממש את יעודה, שלשמו הוכשרה, לשמש כמשרתת. במוסד חו

בשנת 1994 יצאתי לטיול במזרח, לאחר שביליתי שם כמה חודשים הגעתי לסין, שם טיילתי כחצי שנה ואז הפכתי נזיר באחד מהמנזרים הבודהיסטים הנמצא קרוב לראש ההר של אחד מההרים הקדושים לבודהיזם הסיני. הייתי שם ארבעה חודשים, שגרת היום יום הייתה מורכבת מהשקמה בחמש בבוקר, תפילה, בישול, נקיונות, עבודות גינה, ובערב שוב תפילה, בישול ונקיונות. המקום היה פסטורלי בצורה יוצאת דופן, השמש הייתה מתחילה לעלות כשכל המנזר היה עד

אני משערת שהדחף של סופרים לכתוב נובע משאלה שמציקה להם, עליה הם רוצים לקבל מענה. אם אותה שאלה מציקה גם לקורא, ואם הוא מקבל מהספר תשובה - אפילו חלקית - הספר ייחשב בעיניו יצירת מופת, הוא ימליץ עליו בהתלהבות לאחרים ויופתע מאד שקוראים אחרים לא יבינו כמה זה ספר מופת (לא מבינים כלום, אלה ...)

פאביו וולו רק רצה להבין ממה עשוייה אהבה. ולמה ביטוי הרגש שמרגישים יוצאים אחרת ממה שזה מרגיש. הוא רצה לדעת איך

את הספר הזה מצאתי על מדף הספרים החדשים בספריה. מאז שנרשמתי לפני כשנה אני קונה פחות ספרים ומנסה לתרום את חלקי למניעת צמצום יערות העד... נשמע בנאלי אבל חשוב. הוא נמצא ברשימת רבי המכר באטליה ומסתבר שפאביו הוא טאלנט לא קטן הוא שחקן, שדרן, מגיש טלוויזיה, תסריטאי וסופר שכמה ספרים מאחוריו וזה הראשון שלו שמתורגם לעברית.

סיפורו של לורנצו בן ה-37 הדמות הראשית הוא סיפורם של גברים רבים שלא התמסדו והקימו