"בספר הזה לא ימצא הקורא סיפור, ואף לא תיאור היסטורי.
אלה זכרונות אישיים, כמעט ללא עריכה, המוגבלים לפרק זמן של שנה אחת מתוך ארבע השנים שבהן השתתפתי במלחמה.
לא סיפרתי אלא דברים שראו עיני ואשר השאירו בי רשמים עזים.
לא הסתייעתי בדמיוני, אלא בזכרוני.

" במילים צנועות אלה פותח אמיליו לוסו את ספרו, המתאר בפשטות קלאסית, חסרת רחמים, את פניה האמיתיות של המלחמה.
האירועים המתוארים בזכרונות אלה התחוללו ברמת אזיאגו שבאיטליה, בין יוני 1916 ליולי 1917.
שגעון המלחמה, הבורות והטירוף, ולצדם ניצנים של מוסריות נעלה המלבלבת מתוך התבערה, משתקפים באפיזודות הרבות שחלקן משעשעות ומרביתן מזעזעות.

זהו מסמך אני - מלחמתי בעל עוצמה נדירה.
זכרונות אלה, שנכתבו ב - 1936, מוכרים היום כאחת היצירות החשובות של הספרות האיטלקית על מלחמת העולם הראשונה.

אמיליו לוסו (1975-1890) נולד בסרדיניה. הוא שירת במלחמת העולם הראשונה כקצין חיל רגלים וזכה לכמה עיטורים.
לאחר המלחמה פנה לפוליטיקה ונבחר לפרלמנט האיטלקי. עקב פעילותו האנטי־פשיסטית נאסר והוגלה.
במלחמת העולם השנייה היה בין מנהיגי תנועת הפרטיזנים, ולאחריה כיהן שנים כחבר הסנאט האיטלקי.