ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 13 בנובמבר, 2016
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
אני משערת שהדחף של סופרים לכתוב נובע משאלה שמציקה להם, עליה הם רוצים לקבל מענה. אם אותה שאלה מציקה גם לקורא, ואם הוא מקבל מהספר תשובה - אפילו חלקית - הספר ייחשב בעיניו יצירת מופת, הוא ימליץ עליו בהתלהבות לאחרים ויופתע מאד שקוראים אחרים לא יבינו כמה זה ספר מופת (לא מבינים כלום, אלה ...)
פאביו וולו רק רצה להבין ממה עשוייה אהבה. ולמה ביטוי הרגש שמרגישים יוצאים אחרת ממה שזה מרגיש. הוא רצה לדעת איך משפיעה אהבת בן להוריו (וההפך) על יכולתו לאהוב בבגרותו. למה ידידות אמיתית היא כה נדירה. ואיך, לעזאזל, אהבת חייו לא מבינה שהיא אהבת חייו, ועוזבת לתמיד. שאלות פשוטות באלה, שאפשר לענות עליהן ב 237 עמודים.
לורנזו מספר בגוף ראשון לסרוגין פרק הווה ופרק עבר. הוא מתאר את חוסר יכולתו לאהוב ולהרגיש למרות הצורך העצום שלו באהבה. הוא גם מתאר את מה שהוא חושב שהוא הסיבה לכך: הוא גדל במשפחה עניה, כזאת הממחזרת חובות וכל האנרגיה שלה מופנית לצורכי הישרדות. להוותו הוא גדל באזור "טוב" וחבריו לבית הספר לא ידעו מחסור. ולמען הסר ספק - העוני של לורנזו לא היה מחסור במזון או קורת גג. הוא היה מחסור במה שאכנה, מאין בטוי הולם יותר, "מותגים". מה שיאפשר לו להיות שווה לחבריו. לורנזו נושר מבית הספר בסוף כתה ח' ועוזר להוריו בבית הקפה שהם מנהלים. וכך נוספת לחובתו עוד סיבה לבושה: מחסור בהשכלה. אנשים הנקרים בדרכו עוזרים לו. האחד מכוון אותו לקריאה ולשיפור השכלתו, אחר נותן לו הזדמנות ללמוד להיות פירסומאי. אבל בור הבושה אין לו סוף ואין מעשים של חיבה, ידידות או אהבה שיכסו אותו. וכך לורנזו מנהל קשרים עקרים עם נשים, ואת אהובתו היחידה הוא מאבד כי הוא לא מאפשר לה לאהוב אותו. הוא מתאר התאמה בין התנהגותו לבין התנהגותו של אביו, שכמוהו יש לו דברים יותר חשובים מלהפגין אהבה לבנו היחיד. כמו עבודה ופרנסה, למשל.
הנושא לא משעמם למרות הבנליות שלו, הכתיבה טובה, ישירה וחושפנית. אז למה לא התלהבתי? שתי סיבות. האחת - על בנליות הנושא צריך לחפות בסיפור יצירתי ומרתק, מה שוולו לא עשה. הסיבה השנייה - למרות מה שמקובל לחשוב - לגדול בבית מעוט אמצעים ועם אב חסר יכולת להפגין רגשות - אינו נותן תשובה לשאלות שנשאלו. והספר הזה מתאים לחידלון של גיבורו: הוא מתנהל לו "בסדר" כזה. בעדינות, אמר מישהו. לא עולה לגבהים ולא יורד לעמקים. לא שואל שאלות ולא עונה תשובות. ספר אימפוטנט.
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
עלמה
(לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
אני דווקא אהבתי את הספר.
הוא כתוב ברגישות רבה. מוזר בעיניי שהשתמשת דווקא בביטוי 'אימפוטנט' לתיאור הספר.
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, חני (דולמוש)
לדעתי המון סימני שאלה הם סימן היכר של החיים. רק בספרות אנחנו מקבלים - לפעמים - תשובות. במובן הזה הספר אותנטי, אינו נותן - ולא יכול לתת - תשובות על השאלות שהוא מעלה. |
|
|
חני
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
צחקתי מהתיאור שלך על הספר האימפוטנט ...
לגבי השאלות העמוקות והכבדות יש לומר, אני לא אוהבת להשאר עם המון סימני שאלה בזמן הקריאה אלא אם כן הספר דן בשאלות כדיון פילוסופי ואז הוא נותן לך שבילים לתשובות.
סקירה יפה |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
פואנטה את צודקת (לא בפעם הראשונה...)
הבעיה היא שאני מתחילה לקרוא את התקציר המתפייט, משתעממת, מאבדת עניין אומרת לעצמי "קודם אקרא את הספר, אחר כך אולי את התקציר" וכך מאבדת מידע חיוני. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
לא כדאי
לך לזלזל בתקצירים, ובעיקר במה שכתוב בין השורות, ובעיקר לפני הקריאה (ולא אחרי) -:)
עכשיו כבר לא יעזור לבכות על הזמן שאבד לך, רק להקים יחידה ללוחמה בספרות אימפוטנטית. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
פואנטה רב תודות!
מחבר התקציר כנראה רצה לרמוז לקוראים בעדינות שלא כדאי להם לחפש אקשן או התלהבות בספר הזה, שהוא לא מעניין יותר מחייהם. לו רק הייתי קוראת את זה לפני שקראתי את הספר (-: |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
חן חן מיכל!
אני לא מאמינה בויאגרה... |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, מחשבות!
אפילו בקריאת ספר אימפוטנט אני לא מצליחה להיות יחידה במיני... |
|
|
פואנטה℗
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
לפי התקציר,
"...הקורא מוצא את עצמו מתרגש ונדהם לגלות עד כמה חייו של לורנצו דומים לחיים של כל אחד מאיתנו."
עכשיו את באה ואומרת מה שאומרת, ומה חושב לעצמו מחבר התקציר? [לא מבינים כלום, אלה...] |
|
|
מיכל
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
מה הבעיה?
במקום סימניה, שימו לו בין הדפים ויאגרה.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
לא רק את קראת ספר אימפוטנט בסופהשבוע הזה.
|
27 הקוראים שאהבו את הביקורת
