אני משערת שהדחף של סופרים לכתוב נובע משאלה שמציקה להם, עליה הם רוצים לקבל מענה. אם אותה שאלה מציקה גם לקורא, ואם הוא מקבל מהספר תשובה - אפילו חלקית - הספר ייחשב בעיניו יצירת מופת, הוא ימליץ עליו בהתלהבות לאחרים ויופתע מאד שקוראים אחרים לא יבינו כמה זה ספר מופת (לא מבינים כלום, אלה ...)

<mark>פאביו וולו</mark> רק רצה להבין ממה עשוייה אהבה. ולמה ביטוי הרגש שמרגישים יוצאים אחרת ממה שזה מרגיש. הוא רצה לדעת איך

<mark>פאביו וולו</mark> הוא שם העט של פאביו בונטי שהוא סוג של מגה סלב באיטליה. יש לו תוכניות רדיו וטלויזיה, הוא עיתונאי, תסריטאי, סופר, ובטח עוד כמה דברים. המחשבה שעולה בראש נוכח שלל עיסוקיו היא : תפסת מרובה לא תפסת. אבל דווקא מצליח לו. אני אוהבת את הכתיבה שלו. הוא תמיד כותב על מערכות יחסים, ובשפה נקייה וישירה בלי להוליך את הקורא סחור סחור, מגיש את הסיפור, כמו הפתיחה של הספר הזה. ישר לפנים:

"אין דבר מסו

יש ספרים שעצם שמם כבר מתחיל לספר את הסיפור שלהם. כמו הספר הזה. הזמן שאבד לי. שלושת המילים האלו נושאות עימן את טעם ההחמצה, ואכן ניתן לחוש את טעם ההחמצה לכל אורך הספר. לא של הכתיבה. אלא החמצה בכיוון של צער על פספוס מערכת יחסים בין לורנצו- הבן, אשר מספר את הסיפור לבין אביו.

אני לא חושבת שהספר הזה נכנס אי פעם לאחת מרשימות בנוסח הספר שאתה חייב לקרוא לשנת X, או הספר שלא תרצה לפספס. לא. <mark>פאביו וולו</mark> הוא

על גב הספר מצוטטת פיסקה משיר של ג'ניס ג'ופלין, "הייתי נותן את כל ימי המחר שלי עבור אתמול אחד" שהוא המוטו של הספר. אני מוכרח תחילה להעמיד דברים על דיוקם את השיר Me & Bobby McGhee אכן ג'ניס ג'ופלין היא ששרה אבל את מילות השיר כתב לא אחר מאשר קריס קריסטופרסון, שלא רק שהוא מוסיקאי מוערך אלא גם שחקן קולנוע שחבל ש<mark>פאביו וולו</mark> או בשמו האמיתי, פאביו בונטי לא ידע, כי הוא בא מהתחום הזה אבל נעזוב את העובדה הזאת

את הספר הזה אור בוקר ראשון כתב <mark>פאביו וולו</mark>.

מר וולו הוא גבר, והוא כותב ספר מגרונה של אישה. גיבורת הרומן שלו: הלנה.

זו לא פעם ראשונה שגבר כותב מגרונה של אישה, אבל זו פעם ראשונה שהעניין צורם לי כל כך.

הסיפור מספר על הלנה שגרה במילאנו, איטליה, עם בעלה מזה הרבה שנים, פאולו. אין להם ילדים ויש להם משרות טובות וחיי נישואים משעממים. משעממים את הלנה בכל אופן, ונראה שלפאולו לא אכפת. הלנה מנסה לדבר

אור בוקר ראשון/<mark>פאביו וולו</mark>
כותרת משנית: כמעט כל אישה מרגישה כך לפעמים. אבל לא כל אחת מוכנה להעז לחפש את האושר.
Le Prime Luci Del Mattiano/Fabio Volo
מאיטלקית: מונה גודאר.
הוצאות: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2015
234 עמ'.


זהו ספר מעורר מחשבה על החיים, על שגרה, ונשואים "תקועים".

הספר כיומן אותו כותבת הלנה; על חייה, נישואיה, חלומות, תעוזה, ועל כל השינויים שהיא עושה כדי להשיג את האושר.

הלנה

כמו ש<mark>פאביו וולו</mark> כותב - כותב את החיים, לא שלי אלא של חבר/ה "דמיוני/ת" ורחוקה. כתיבה מרתקת, שנונה מציאותית וכיף לקרוא גם אם מחר לא אזכור הרבה.

המלצה חמה ממני :-)
"אור בוקר ראשון"/ <mark>פאביו וולו</mark>
____________________
הלנה בחורה די מסודרת, הולכת לפי הנורמות החברתיות, כל שלב ושלב בחייה היה מתוכנן וידוע אצלה. אבל מה קורה ברגע שהחיים הזוגיים שלה לא מה שחשבה ולא מה שייחלה לעצמה?, היא ידעה שהיא בוחרת את בחיר ליבה כהבחירה הטובה ביותר והצטערה שהכול משתבש לנגד חלומותיה. אילו רק בעלה היה יכול לקרוא את היומן שלה, לנסות להבין את מה שעל ליבה, אולי הדבר

את הספר הזה מצאתי על מדף הספרים החדשים בספריה. מאז שנרשמתי לפני כשנה אני קונה פחות ספרים ומנסה לתרום את חלקי למניעת צמצום יערות העד... נשמע בנאלי אבל חשוב. הוא נמצא ברשימת רבי המכר באטליה ומסתבר ש<mark>פאביו</mark> הוא טאלנט לא קטן הוא שחקן, שדרן, מגיש טלוויזיה, תסריטאי וסופר שכמה ספרים מאחוריו וזה הראשון שלו שמתורגם לעברית.

סיפורו של לורנצו בן ה-37 הדמות הראשית הוא סיפורם של גברים רבים שלא התמסדו והקימו