“יש כריכות שאינן בולטות לעין או מעוררות עניין כשמביטים בהן לראשונה. תסתכלו למשל על הכריכה של הספר שלפנינו. היא אינה מושכת במיוחד, ומלבד תיאור לקוני של מגדל שקוע במקווה מים, היא לא העניקה לי שום מושג לגבי הספר שאני עומדת לקרוא. אבל לאחר שקראתי את הספר, תמונת הכריכה קיבלה את משמעותה והבנתי עד כמה היא משקפת נאמנה את רוח הספר.
טרינה היא בחורה צעירה החיה עם משפחתה בכפר קטן, קורון, שבמחוז דרום טירול באיטליה. מחוז איטלקי עם ניחוח אוסטרי, שכן מדובר בחבל ארץ אוסטרי אשר סופח לאיטליה לאחר מלחמת העולם הראשונה. טרינה חולמת להיות מורה, אולם הימים הם ימי שלטונו של מוסוליני – שנות העשרים של המאה הקודמת - ועל התושבים חל איסור השימוש בשפה הגרמנית. הממשל הפשיסטי עושה מאמצים רבים בכדי להפוך את התושבים לאיטלקים – שינוי שמות של דרכים ומקומות, איסור על לבוש אוסטרי, דרישה לשינוי שמותיהם של המקומיים לשמות איטלקיים ואף מחליט להגביר את ההתיישבות של האיטלקים באזור. תושבי המקום הם חקלאים העובדים בשדות וברפתות, והתוכנית של הממשל לבניית סכר על אדמתם גורמת להתקוממות של התושבים החוששים לאובדן ביתם ומקור פרנסתם. טרינה, כמו תושבים רבים, מתקוממת כנגד האיטיליזציה של הכפר ומחליטה ללמד הוראה גרמנית במחתרת. היא מתאהבת באריך, צעיר אוסטרי שאביה פרש עליו את חסותו, והשניים נישאים. בשנת 1939 ניתנת לתושבי הכפר האפשרות לעזוב את איטליה ולעבור לגרמניה, במסגרת תוכנית "האופציה הגדולה". הכפר מתפצל, ושסעים נוצרים בקרב תושביו. אלה שבוחרים להישאר, כמו טרינה ומשפחתה, נחשבים כבוגדים וסובלים מגילויי אלימות. אולם גם בתוך משפחתה של טרינה מתגלעים חילוקי דעות באשר להישארות בכפר ולנאמנות להיטלר מול הנאמנות למקום. בתה של טרינה נעלמת, מלחמת העולם השנייה פורצת וטרינה ואריך מחליטים לברוח...
גיבורת הספר היא טרינה, המספרת את זיכרונותיה לבתה הנעדרת. אבל זהו לא רק סיפור אישי אלא גם סיפורה של קהילה וסיפורו של מקום. טרינה מאוד מחוברת להוריה, למשפחתה, למקום הולדתה ולשפתה. אישה שידעה ייאוש, אלימות ואובדן, ועל אף כל המאבקים והמלחמות שעברה היא מאוד נחושה אך גם מודעת למצב חסר התקווה. בלצאנו מתאר את המתיחות הרבה הנוצרת עקב מציאות גיאופוליטית היסטורית ואינטרסים כלכליים. מתיחות אשר באה לידי ביטוי בין הממשל האיטלקי לבין תושבי המקום האוסטרים; בין תושבי המקום לבין ה"מהגרים" האיטלקים ובין תושבי הקהילה האוסטרית לבין עצמם. מתיחות המחלחלת גם לרמת המשפחה והפרט. סיפור של הרס בשם הקידמה ומחיקת עבר היסטורי של מקום וקהילה.
אהבתי את הסיפור היפה והעדין הזה. סיפור אינטימי עם אמירה אוניברסלית על שייכות, מקום, גבולות וכוחניות שלטונית, המאפשר לקורא להזדהות עמו. באחרית דבר (שקיבלה את השם - בשוליים) מתאר הסופר את ההשראה לכתיבתו וגם מסביר מדוע אין המדובר ברומן היסטורי.”
