ביקורת ספרותית על נזירה מאת מרקו לודולי
ספר טוב

---

בשנת 1994 יצאתי לטיול במזרח, לאחר שביליתי שם כמה חודשים הגעתי לסין, שם טיילתי כחצי שנה ואז הפכתי נזיר באחד מהמנזרים הבודהיסטים הנמצא קרוב לראש ההר של אחד מההרים הקדושים לבודהיזם הסיני. הייתי שם ארבעה חודשים, שגרת היום יום הייתה מורכבת מהשקמה בחמש בבוקר, תפילה, בישול, נקיונות, עבודות גינה, ובערב שוב תפילה, בישול ונקיונות. המקום היה פסטורלי בצורה יוצאת דופן, השמש הייתה מתחילה לעלות כשכל המנזר היה עדיין בתוך ערפל, השקט ורחשי הטבע היו מהפנטים והמדיטציה מענגת במיוחד. מאוד נהנתי מהחיים במקום, ייתכן והייתי נשאר עוד קצת אם חבר לא היה בא לבקר אותי שם ושכנע אותי להמשיך לטייל איתו. הנזירים הבודהיסטים במקום היו ברובם בעלי משפחות והיו להם ילדים והם ביקרו את המשפחות שחיו בכפר בתחתית ההר מידי כמה ימים. כנראה שזו דרך האמצע שהדת מצאה מצד אחד להשאיר את הנזירים במנזר ומצד שני לתת להם לנהל חיי חברה נורמליים שיספקו את צרכיהם הטבעיים כבני אדם. לא כך במוסד הנזירות הקתולית שבספר שלפנינו.
הספר מתאר את חייה של הנזירה האיטלקיה אמרנטה שחיה מגיל 16 במנזר קתולי ברומא.
רוב האנשים לא יהפכו עצמם לנזירים אלה אם כן החיים הקשו עליהם מאוד והביאו אותם לקראת קריסה או שהם מאוד מאמינים ומוכנים להקריב חייהם לטובת האל.
הנזירה אמרנטה המשרתת במנזר ברומא הגיע אליו בגיל 16, אך לאורך כל שנותיה שם היא איננה שלמה עם החלטתה לחיות את חיי המנזר והספר מספר את לבטיה השונים והנאתה ממה שאסור בתכלית האיסור במנזר.

אמרנטה הופכת להיות מורה מחנכת לילדים שהוריהם מביאים אותם במהלך היום למנזר ובצהריים מוציאים אותם. היא מתעבת את עבודתה ושונאת את הילדים והתנהגותם ואיננה מצליחה לשלוט עליהם ולחנך אותם. ילד אחד יוצא דופן בשם לוקה מתחבב עליה במיוחד, אולי מכיוון שהוא כה שקט וממעט לדבר, תמיד מתבודד ואיננו מתקשר עם חבריו.
קשר מיוחד נרקם בין השניים, לוקה מידי פעם כשהוא כבר מדבר הוא אומר מילה אחת או שתיים ואמרנטה המורדת לוקחת את מילותיו כבקשה. לדוגמא כשלוקה אומר לה "לגנוב" היא יוצאת לגנוב, כשלוקה אומר "גבר" היא יוצאת לחפש גבר. האם לוקה מדרבן את אמרנטה לשחרר את כל מאוויה הכלואים מכורח היותה נזירה?
הספר מהווה ביקורת חזקה על מוסד הנזירות ועל חיי הנזירות בו ומראה שלנזירות יש גם תשוקות, מאווים, רצונות טבעיים שקשה לעצור בעזרת אהבת האל.

הספר כתוב טוב ויש בו רעיונות מעניינים, אך הוא לא מהודק מספיק והוא קצר מידי מכדי לפתח את כל הרעיונות שהמחבר מביא. מתוך כך קשה להגיע לאיזושהי הזדהות של הקורא עם הדמויות. הדמויות לא מספיק מפותחות והסיפור כולו מנסה לטלטל את הקורא בחטאיה של הנזירה אמרנטה ולהראות שמוסד הנזירות הוא לא טבעי ומקומו לא איתנו. שלשה וחצי כוכבים שעיגלתי לארבע.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על נזירה