“# מצאתי אותו על ספסל, היססתי אם לקחת – חשבתי שאולי הוא שייך לז'אנר הפנטסיה לבני נוער, או אולי לרומנים רומנטיים לבני נוער, ז'אנרים שאין לי סבלנות אליהם בימים אלה. התחלתי לקרוא ועונג התמשך לאורך כל הקריאה בסיפור. עונג שלא נטש גם ברגעים קשים לרוב הספרים: הסוף. הוא הזכיר לי ספרים שנהניתי מהם ושלחתי לרשימת ה"במקרה חירום, נא לשבור את הזכוכית" אליה גם הוא יגיע. הופמן מספרת סיפור פשוט, ללא גימיקים, ללא”

“"אבל נצחיה," הוא אומר לי בספריה, "כבר קראנו את הספר הזה". זה ספר לשקחתי שוב מהעמודה הראשונה, זאת של האל"ף, וזה קרה קצת לפני שהסתובבתי בספריה וגיליתי שהעמודות מסווגות לא רק לפי א"ב אלא גם לפי סוגות, מה שלא הבחנתי בו עד כה, כי תמיד הלכתי לעמודה הראשונה הזאת. לא משנה. זה מה שעניתי לו: אני לא קראתי. יתכן שהספר עבר אצלנו בבית, אין לי מושג כי אני לא זוכרת, אבל אני לא קראתי אותו. כי ככה זה אצלנו, ספר”

“# לא מדיניות נבונה להצטער על מה שלא קרה, אבל חבל לי, בכל זאת, על הזמן שבזבזתי עד שהגעתי לספר הזה. הוא חיכה בסבלנות ברשימה שלי מהביקורת של CUJO ב2013, עד שהחלטתי להשיג חלק ולדלל אותה קצת. (אל דאגה, היא מתמלאת יותר מהר משהיא מתרוקנת). קודם כל אני מודה ל CUJO על הפנייה לספר מיוחד ומקורי. מי שקרא את בלק סוון גרין המאוחר של הסופר, יודע שמדובר בכותב נפלא, שמצליח להיכנס לעורו של נער ומצליח להעביר אותו ב”

“ננטש במחציתו (מטעמי אכזריות יתרה), אז נא לקחת את הסקירה בערבון מוגבל: התלהבתי מאוד משני ספרים אחרים של מו יאן שקראתי בעבר, והגעתי ל'בלדות השום' עם ציפיות גבוהות. הסימן הרע הראשון (ממנו התעלמתי) היה האפיגרף בראשית הרומאן- של לא פחות מאשר סטלין.. משם מתחילה מסכת מזעזעת של חיי איכרים מגדלי-שום במחוז נידח בסין בשנות ה-80. מי שלא מאמללים את בני משפחתם בגלל שמרניות פאודלית קיצונית, מתעללים אלה באלה על”

“# מצאתי אותו על ספסל, היססתי אם לקחת – חשבתי שאולי הוא שייך לז'אנר הפנטסיה לבני נוער, או אולי לרומנים רומנטיים לבני נוער, ז'אנרים שאין לי סבלנות אליהם בימים אלה. התחלתי לקרוא ועונג התמשך לאורך כל הקריאה בסיפור. עונג שלא נטש גם ברגעים קשים לרוב הספרים: הסוף. הוא הזכיר לי ספרים שנהניתי מהם ושלחתי לרשימת ה"במקרה חירום, נא לשבור את הזכוכית" אליה גם הוא יגיע. הופמן מספרת סיפור פשוט, ללא גימיקים, ללא”

“"אבל נצחיה," הוא אומר לי בספריה, "כבר קראנו את הספר הזה". זה ספר לשקחתי שוב מהעמודה הראשונה, זאת של האל"ף, וזה קרה קצת לפני שהסתובבתי בספריה וגיליתי שהעמודות מסווגות לא רק לפי א"ב אלא גם לפי סוגות, מה שלא הבחנתי בו עד כה, כי תמיד הלכתי לעמודה הראשונה הזאת. לא משנה. זה מה שעניתי לו: אני לא קראתי. יתכן שהספר עבר אצלנו בבית, אין לי מושג כי אני לא זוכרת, אבל אני לא קראתי אותו. כי ככה זה אצלנו, ספר”

“# לא מדיניות נבונה להצטער על מה שלא קרה, אבל חבל לי, בכל זאת, על הזמן שבזבזתי עד שהגעתי לספר הזה. הוא חיכה בסבלנות ברשימה שלי מהביקורת של CUJO ב2013, עד שהחלטתי להשיג חלק ולדלל אותה קצת. (אל דאגה, היא מתמלאת יותר מהר משהיא מתרוקנת). קודם כל אני מודה ל CUJO על הפנייה לספר מיוחד ומקורי. מי שקרא את בלק סוון גרין המאוחר של הסופר, יודע שמדובר בכותב נפלא, שמצליח להיכנס לעורו של נער ומצליח להעביר אותו ב”

“ננטש במחציתו (מטעמי אכזריות יתרה), אז נא לקחת את הסקירה בערבון מוגבל: התלהבתי מאוד משני ספרים אחרים של מו יאן שקראתי בעבר, והגעתי ל'בלדות השום' עם ציפיות גבוהות. הסימן הרע הראשון (ממנו התעלמתי) היה האפיגרף בראשית הרומאן- של לא פחות מאשר סטלין.. משם מתחילה מסכת מזעזעת של חיי איכרים מגדלי-שום במחוז נידח בסין בשנות ה-80. מי שלא מאמללים את בני משפחתם בגלל שמרניות פאודלית קיצונית, מתעללים אלה באלה על”