ביקורת ספרותית על כתב צללים מאת דיוויד מיטשל / מיטצ'ל
ספר טוב

---

#
לא מדיניות נבונה להצטער על מה שלא קרה, אבל חבל לי, בכל זאת, על הזמן שבזבזתי עד שהגעתי לספר הזה. הוא חיכה בסבלנות ברשימה שלי מהביקורת של CUJO ב2013, עד שהחלטתי להשיג חלק ולדלל אותה קצת. (אל דאגה, היא מתמלאת יותר מהר משהיא מתרוקנת). קודם כל אני מודה ל CUJO על הפנייה לספר מיוחד ומקורי. מי שקרא את בלק סוון גרין המאוחר של הסופר, יודע שמדובר בכותב נפלא, שמצליח להיכנס לעורו של נער ומצליח להעביר אותו בשלמות אותנטית אל הקורא(ת). את יכולתו הוירטואוזית להיכנס לדמויות שונות ולהעביר אותן הוא מממש פה, ספר הביכורים שלו, בצורה נהדרת.

לכל דמות בסיפורים המאכלסים את הספר יש אישיות נבדלת. מיטצ'ל לוכד את חיי הדמות, בלי להיזדקק לתיאור ילדות אומללה או היסטוריה. הוא פשוט מתאר קטעי חיים של דמויותיו, המספרות את עצמן בגוף ראשון. יש פה גברים ונשים, מלאומים שונים, גילאים שונים, דוברי שפות שונות, ואני האמנתי לכל אחת מהם לגמרי. למרות הגיוון הרב בדמויות, למרות שכל סיפור עומד בפני עצמו, מיטצ'ל מצליח לקשר ביניהם כך שאקדח שנפגוש בסיפור הראשון, יירה בסיפור השלישי, ורכבת שתתניע את מהלך דמות אחת, תפגוש אותנו בסיפור אחר. העירוב הזה נעשה בעדינות רבה ואם תמצמץ בקריאה אתה עלול לפספס אותו.

כמו בכל אוסף סיפורים (רובם כ-60 עמודים, פרט לקטע האחרון שהוא בן שני עמודים וסוגר מעגל), יש טובים יותר ופחות. הם נעים, לדעתי, בין טוב למצויין. בקריאת הספר הרגשתי כישרון ומקוריות ויכולת לא טריוויאלית להתבוננות מעמיקה. בכל סיפור יש הפתעה מהזווית, מהדמות, מהרקע או מרוחב היריעה. שהם פלח רב משמעות מחיי הדמות המספרת. הסופר מוצא דרך שונה להתבונן באירועים, ומצליח להפתיע וגם לגרום לקורא לראות את הסיפור באופן שונה מהצפוי ולהתפעל.

ספר קריא ומעניין, לא עוסק בתובנות, לא מאכיל את הקורא בכפית. הוא נכתב ב 1999 ואינו מפגין את האנכרוניזם של ספרים שנכתבו לפני רבע מאה, לפני השינויים הטכנולוגיים המואצים שעברו עלינו, המקשים עלינו לחזור לעולם בלעדיהם. הצליח לי הספר הזה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על כתב צללים