ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 13 ביוני, 2016
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
דימויים סטיריאוטיפיים של סינים עוצבו במחשבתי על ידי סיפוריה של פרל בק, אותם קראתי כילדה. לקח לי די הרבה זמן להבין שפרל בק עצמה ראתה את הסינים בצורה סטיריאוטיפית משלה. היא הסתכלה עליהם מבחוץ והפעילה חמלה נוצרית כאשר התנהגויות ותגובות של "הסינים" היו ראויות, בעיניה, לרחמים והשתתפות. דורות של קוראים חשו חמלה והזדהות כשקראו על הסינים המסכנים, ששיעבדו אותם וניצלו אותם וזלזלו בכל מה שהיה חשוב בעיניהם.(ודורות של ילדים גמרו מהצלחת בגלל הסינים המסכנים שאין להם אוכל...) אבל יש עוד צד - הסינים עצמם. נתינים לאומה משועבדת מימים ימימה, כשמוטיב האכזריות והניצול של החלש על ידי מי שהוא טיפ-טיפה יותר חזק עובר כחוט השני בהיסטוריה ובהווייה הסינית.
הספר הזה מתאר איכרים החיים במחוז "גן עדן" (כך, בסיפור. אחת ההתייחסויות האירוניות הבודדות בו) שבשנת 1986 שוכנעו על ידי מועצת החקלאות לשתול שום. הובטחו להם רווחים נאים וביטוח - אם יהיו עודפים הממשלה תקנה את היבול, תאפסן את השום בקרור ותמכור אותו בעתיד. ממש Win-Win situation כלומר למי שמאמין. הממשלה לא קנתה את עודפי השום, שנרקבו, התגוללו בשדות ואילצו את האיכרים לאכול ולשתות שום... חלק מהאיכרים מחו, פרצו למשרדי מועצת המחוז, השחיתו ציוד מה שחייב את המועצה לפעילות ענישה נמרצת. זה הרקע לסיפור שהוא סיפור על כמה דמויות ועל מה שקרה להן באותה תקופה נמהרת.
מו יאן יודע לספר סיפור. הוא גם יודע על מה ללחוץ כשהוא מספר את הסיפור. התאורים בספר אכזריים ביותר. כל אחד בסיפור מתאכזר למישהו חלש ממנו ומישהו אחר - חזק ממנו - מתאכזר אליו. אם ברגע מסויים אין אדם חלש ממך להתאכזר אליו - תתאכזר לבעל חיים. חלק מהתאורים ריאליסטיים ביותר וקשים לקריאה ולדמיון. מוטיב נוסף - גם הוא ריאליסטי בתיאור - הוא הגועל. כמות התאורים המגעילים על חייהם של האיכרים האלה, חיים של עבודת פרך, אכילה רק כשיש מה לאכול, ללא שום נוי או חסד רצופים בתיאורים הנחשבים בתרבות שלנו כדוחים: לכלוך, עשיית צרכים בפומבי, שתיית שתן, דימום, תיאורי ריח ועוד. אחסוך מכם את הפרטים, שהתקשיתי לקרוא אותם. תיאורים של בעלי תפקידי שררה מושחתים, ושל מעשי שררה מקוממים נגד האוכלוסייה ישכנעו את הקוראים שאנחנו חיים בגן עדן של יושר וצניעות שלטונית.
מו יאן - שם עט שפירושו "לא מדבר" הוא יליד 1956, בן למשפחת איכרים שנאלץ להפסיק את לימודיו בזמן "מהפכת התרבות" ולעבוד כפועל. הוא קומוניסט וחי בסין.זכה ב 2012 הפרס נובל לספרות על יצירתו הכוללת. ועדת הפרס דואגת, כך נראה, ל"צדק חלוקתי" שלו. אני לא בטוחה שחבריה הנכבדים קראו את הספר הזה. הוא כתוב בסדר - קצת קשה לשפוט כי התרגום הוא מאנגלית כלומר יד שלישית. כאמור הסופר יודע לספר סיפור אבל - הנה צפה תמימותי - אולי צריך עוד משהו בשביל לזכות ב"נובל"? ואולי המשהו הזה הוא אזרחות של העולם השלישי?
25 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-6 חודשים)
תודה רבה, מורי.
מה אומרים לך המוזיקה והמכוניות הסיניות לגבי חייהם של הסינים? |
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-6 חודשים)
תודה רבה, אנקה
הכתיבה שלו אכן ריאליסטית מאד, מפורטת ולא מנומקת. לטעמי זו לא גדולתו. מבחינתי גדולתו - שאינה חד משמעית - היא כמספר סיפורים. והספר הזה מורכב ממאות ואולי אלפי סיפורים זעירים, הפורשים את חייהם של האיכרים הפשוטים שם. לסינים באמת היה קשה והווה קשה. זה עם שמעולם לא ידע חופש ויכולתו לשלוט בחייו קטנה מאד (כמובן פרט לשיכבה דקיקה של אוליגרכים... סליחה, מיליארדרים) |
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-6 חודשים)
אנקה, לסינים קשה בהווה? לפי המוזיקה והמכוניות שלהם קשה להניח הנחה כזו.
|
|
|
אנקה
(לפני שנתיים ו-6 חודשים)
צודקת. לסופר יש כתיבה ריאליסטית עד לגועל. בעת הקריאה נדמה שאתה מריח את הריחות ורואה
את המראות הלא נוחים לעין ולאף. בזה גדולתו. גם ספרו דורה אדומה הוא ספר חזק שמספר את סיפורם של האיכרים החלשים בזמנים קשים.
הקיצער, לסינים היה והווה קשה. חוץ מאשר למיליונרים החדשים. |
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
רב תודות, מירב!
לא קראתי את הספרים שהזכרת. בהזדמנות... ברור שאין דבר כזה "אובייקטיבי" בשום פעולה שאנשים מעורבים בה. ודאי לא בכיבודים ובפרסים. אבל לפעמים הבחירה כה מוזרה שצריך לקחת את זה בחשבון. |
|
|
מירב
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
אגב בעניין הנובל -
קראתי לאחרונה שנלי זק"ש זכתה בפרס עם ש"י עגנון בלי הצדקה ממשית ובגלל פוליטיקות שונות, וגם עגנון עצמו (הגאון וכו') נדחף במשך שנים ע"י כל מיני אישים ציבוריים ובעלי עניין. כנראה שזה אף פעם לא אובייקטיבי לגמרי, אבל מי אמר שספרות זה עניין אובייקטיבי.
|
|
|
מירב
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
כתבת יפה.
המלצות אם את בעניין סין - גרסה רומנטית נסבלת יותר של הסיפור הזה יש ב"חלומות על אושר" של ליסה סי, ומומלץ מאוד לקרוא (אם לא קראת עדיין) את "עץ המשי", שנכתב מבפנים בעדינות מופלאה.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת חשובה וחכמה. אני אוהב סינים - כמו שהם לא מוכרים ולמרות שסין רחוקה מישראל וממני, אני מרגיש יחס של קירבה לעם הזה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
רב תודות, סקאוט!
אם תקראי את הספר הזה יעבור לך התאבון מהר מאד... |
|
|
-^^-
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת טובה .שם הספר גרם לי להיות רעבה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
רב תודות, חני (דולמוש)!
לשים מבטחך בשלטון? גם בממשל דמוקרטי,בו הרשות המבצעת מפוקחת ע"י בית המשפט, השלטון הרבה פעמים מבטיח ואינו מקיים. בסין של השלטון הקומוניסטי אפשר להגדיר במלה לא מחמיאה את התושבים ש"שמו מבטחם" בשלטון... |
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
נשמע מרתק ...חשוב שלתושבים שם הייתה אופטימיות זהירה.
זה נורא שאנשים מתבדים אחרי ששמו מבטחם בשלטון.
|
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
חן חן, בנצי גורן!
|
|
|
בנצי גורן
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
תודה יעל. רשמתי לי.
|
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, רויטל!
בסיפור מעניין אבל רבוי האיכס בתוכו... אפשר לוותר. ברור שלא רק סגולות ספרותיות מניעים את חברי ועדת הפרס. מה שלא ברור לי זה איך הוא עדיין כה נחשב... |
|
|
רויטל ק.
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
ברררר... נראה לי שאוותר...
(לא יודעת, אבל לא יפתיע אותי מאוד לדעת שלא רק גורמים ספרותיים טהורים מניעים את חברי וועדת הפרס...) |
25 הקוראים שאהבו את הביקורת
