ביקורת ספרותית על מודדים את העולם מאת דניאל קלמן
ספר מעולה

---

בשבוע שעבר הכריזו מדעני נאס"א על גילוי מערכת חדשה של כוכבי לכת, מחוץ למערכת השמש שלנו. כל העולם האסטרונומי געש משמחה. אף אחד לא ראה אפילו את קצה קצהו של אחד מכוכבי הלכת האלה, אבל מספיק שאנשי נאס"א דיברו - והנה הוכחה לקיומו של עולם חדש. לעומת זה אם כמה אנשים ידווחו, מכל מיני מקומות בעולם, על הבחנה ברוח רפאים, הכל יפרצו בצחוק על השטות הזאת בלי להתחשב בכמות הלא מבוטלת של האנשים המדווחים על תצפיות מהסוג הזה. בשוויץ נשפכים מיליוני דולרים על פרוייקט הזוי שמטרתו למצוא את הרכיב הראשוני של כדור הארץ. המדענים עצמם מכנים את זה "החלקיק של אלוהים" ולמעשה אין להם מושג מה מטרתו של מציאת הרכיב הזה. אבל אם מאות אסטרולוגים בכל רחבי העולם יגידו לכם, למשל, שהאנרגיה של כוכב מאדים משפיעה על בני האדם ובכלל על כוכב הלכת שלנו - יפרצו המדענים בצחוק, ובעקבות זה חלק נכבד באוכלוסיה יגיד מיד, בלי שום ידע בנושא, שמדובר בשטויות. בקיצור, נראה לי שאם הקהילה המדעית הכתירה אותך כמדען - אין לך בעיה לזכות בהכרה גם אם אתה מכריז על שום דבר, בעצם, ואיכשהו מוכיח שגם כלום זה משהו.
ב'מודדים את העולם' מספר הסופר בחדווה יתרה על שני מדענים שהוכיחו את תגליותיהם. האחד מתמטיקאי, קרל פרידריך גאוס, והשני ביוגיאוגרף, אלכסנדר פון הומבולדט. להם גם נוספים לואי ז'אק דאגר, מאבות הצילום, ועוד כמה מדענים שההיסטוריה רשמה אותם אבל לא ממש זוכרת אותם עם התקדמות המדע. הספר בעצם נוגע בעובדה שמאחורי תגליות המדענים יש בני אדם על כל יתרונותיהם וחולשותיהם. על עולמם האישי ועל מלחמתם בממסד.
זה לא ספר מדע - זה ספר על אהבה למדע ולכל מה שסובב אותו. המדע כאן נראה כמו חוויה אחת גדולה ויפה. ומכאן שהוא מומלץ לכל חובב מדע שלא לוקח את החיים ברצינות יתרה, ומתאים בעיקר לגיל הצעיר, לגיל שעוד מלא באופטימיות על שמדענים אף פעם לא יכשילו מדענים אחרים - רק בשם המדע.

» ביקורות נוספות של בת-יה
» ביקורות נוספות על מודדים את העולם