ביקורת ספרותית על הרומאן המצרי מאת אורלי קסטל-בלום
ספר טוב

---

הרומאן המצרי אכן איננו רומאן וגם לא ממש "מצרי", יחד עם זאת מדובר בספר מעניין, שמצדיק קריאה. גילוי נאות - זהו הספר הראשון שקראתי מאת אורלי קסטל-בלום. זכור לי שצפיתי בהצגה המבוססת של ספרה "דולי סיטי" והתרשמתי מהאופן בו היא מעצבת מציאות חיצונית ואובייקטיבית לכאורה דרך תפיסת-מציאות סובייקטיבית ונטולת רסן.

הספר הנוכחי הוא פסיפס של סיפורים, חלקם של דמויות בנות אותה משפחה וחלקם של דמויות-לוויין ששופכות אור על המציאות המשפחתית שהיא כמו מערכת-שמש או גלקסיה שציר האמצע שלה הוא "הבת-הגדולה" בת דמותה, ככל הנראה, של המספרת. דווקא הסיפורים הנדמים תלושים מן הסיפור המשפחתי המרכזי, אלו שמידת אמיתותם היא המוטלת ביותר בספק, הם המעניינים ביותר בעיניי. אלו הם הסיפורים שמרחיקים את הקורא אל "ממלכות" מבודדות שבהן התעצב המיתוס המשפחתי, סיפורי המעמקים שמעצבים את הזהות המשותפת - מצרים של ראשית המאה וספרד של ימי גירוש ספרד.

כאמור, היצירה הזו בנויה כמעט כמו אוסף של אנקדוטות מנותקות זו מזו. המושג אנקדוטה בא לתאר לא רק את היקף הפרקים, הקשר הרופף שמצוי ביניהם לעיתים או את העבודה שכל אחד מהם יכול לעמוד בפני עצמו, אלא גם את העבודה שחלק נושאים אופי אנקדוטלי - צבר מפגשים כמעט טריוויאלי בין המספרת לבין דמותה של מוכרת בדלפק חנות נוחות, למשל.

אך גם באלו יש כדי להאיר את המציאות השגרתית ככזו שהיא טריוויאלית רק לכאורה ויש בה בכדי להתנשא אל עבר אירוע בעל משמעות גבוהה יותר, סמלית.

נקודת המבט של המספרת על הדמויות אותן היא מציגה נוטה להיות שיפוטית במפגין ולא מאוזנת על גבול הגיחוך. קל להבחין בנקל אילו דמויות נדמות בעיניה ככאלו הראויות להערכה ואולי אף להערצה ואילו הן דוגמא לצרות עין, ניכור וכפיות טובה. אלו שהמספרת חפצה ביקרן מוצגות מתוך הזדהות ועל ידי תיאור מעמיק של עולמן הנפשי, ההיסטוריה שלהן ומערכת השיקולים המניעה אותן, ואילו האחרות מוצגות כשטחיות ובעלות שיקולים נלעגים. כל זה נסבל, כל עוד המספרת שומרת על מידה מסוימת של לשון קומית, אירוניה ומודעות עצמית.

במהלך הקריאה תמהתי לפרקים אם זה המצב, או שמא הטון של המספרת הוא קורבני ומצטדק. אך סימן השאלה הזה, כך נראה לי, מותיר את הספר בתחום השווה קריאה ומעורר עניין. אין פה רק מסכת של רחמים עצמיים והצגה חד ממדית של נרטיב אחד מבין כל הסיפורים המשפחתיים, זאת בזכות המקומות בהן המספרת מתרחקת מבת דמותה ומשקיפה על הסיפור המשפחתי מפסגות אחרות.

» ביקורות נוספות של omripoll
» ביקורות נוספות על הרומאן המצרי