ביקורת ספרותית על לאחר המשתה מאת יוקיו מישימה
ספר טוב

---

זה לא דבר נחשב, להיות פוליטיקאי. לא בימינו. וזה קצת עצוב כי במאה הזאת, אחרי ההתרסקות של כל הדוקטרינות הסדורות והאידאלים הנוקשים, היית מצפה שיהיה לנו קצת יותר ברור שכדי להניע משהו, להגיע לאיזושהי מטרה, צריך לעשות פוליטיקה ואם חשוב שיהיו שם אנשים טובים, כאלה שאכפת להם, צריך להאדיר את הדבר כזה.

אבל הפוליטיקה, זה לא רק בחיים המדיניים. בכל מקום צריך אותה, אלא אם את מחליטה שלהתנפץ על קירות עם אידאלים, יפים אמנם, אבל מאתגרים מבחינת היכולת לקיים אותם בכל מקום ובכל מצב, זה הקטע שלך.

הספר הזה מתאר שתי מערכות פוליטיות. אולי קצת יותר, אבל שתיים בעיקר.

האחת, מדינית. בחירות שמתקיימות ביפן בשנות השישים של המאה העשרים, בהן מתמודד מטעם המפלגה הרדיקלית אידיאליסט אחד, איש ישר, ארוגנטי, שלא מתפשר, כשמולו המפלגה השמרנית, שאמנם אין לה מתמודד בעל שיעור קומה להעמיד, אבל יש לה כסף והיא יודעת לנצל אותו.

ובמקביל, פוליטיקה של מערכת יחסים. הגיבורה של הסיפור הזה, אישה בת חמישים בעלת ממון ומעמד, הכל בעשר אצבעות, שכבר מזמן וחתרה על האפשרות להתאהב, פוגשת באותו אידיאליסט, האיש הישר, הארוגנטי והבלתי מתפשר, ומתאהבת בו, היא, שמעגלת פינות, שאכפת לה מה חושבים עליה ואיך היא נראית, שלא מתרשמת מקווים אדומים.

ושתי המערכות האלה נבחנות במקביל ברומן הריאליסטי הזה, ועל אף השוני הכאילו אינהרנטי שיש ביניהן, מסתבר שהן יכולות להיות דומות להפליא.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על לאחר המשתה