ביקורת ספרותית על לאחר המשתה מאת יוקיו מישימה
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 18 באוקטובר, 2017
ע"י yaelhar


#
#
היא אשה פשוטה בת חמישים שעלתה מאשפתות, כל מה שהשיגה היה בזכות יכולתה חריצותה ושאפתנותה. בהווה הסיפור היא בעלת מסעדה מפורסמת ורכוש ניכר. היא יפה, נדיבה ומושכת, נועזת ואימפולסיבית, רגשנית, לא מתוכננת ואוהבת אנשים.
הוא גבר בן כ-60. נולד למשפחה אריסטוקרטית, לא עשירה. הוא דבק במסורת, מכיר רק דרך אחת לעשות דברים – הדרך שלו. הוא אגוצנטרי, נפוח מחשיבות עצמית, עקשן, לא לומד מנסיון. בטוח שעל העולם להצדיע למידותיו התרומיות, לצניעותו ולטוב טעמו.

היא התאהבה בו (רק מוכיח שכל נוד נפוח – זכר או נקבה - יכול למצוא בן זוג מסונוור מספיק שיאהב אותו...) וכיפנית - התאהבה גם בהבטחה של קבר(!) באחוזת הקבר של משפחה אריסטוקרטית. היא נישאה לו. ושלב החינוך מחדש שלה מתחיל. הוא מציג את מועמדותו לתפקיד פוליטי, והיא נרתמת בכל אמצעיה וכוחה לעזור לו להיבחר. הוא נהנה מפירות מאמציה אך משתדל בכל כוחו להעמיד אותה במקומה. ואם צריך לכרות את אפו כדי להעניש את פרצופו – זה מה שהוא יעשה.

הסיפור הזה מעמת את המסורת היפנית עם המציאות. הסופר מנסה להציב את הגיבור על כן מוסרי גבוה, אולם הגיבור נראה מעוקם, קטנוני ויהיר. מצד אחד הוא שואף לחיי צניעות וסולד מראוותנות התנהגותה של אשתו, ומצד שני הוא שואף כבוד, יוצא מכליו כשהוא חש שלא מכבדים אותו מספיק, ומנסה לכופף את העולם שיתאים למידותיו.
הביקורת המרתקת של סוריקטה כיוונה אותי לספר הזה (תודה), אני מסכימה עם מה שכתבה, על מערכות פוליטיות מסובכות המתוארות בסיפור. אבל כמו כל ספר יפני שקראתי, גם הספר הזה העמיד אותי במצב של חוסר אוריינטציה ובלבול לגבי ההתנהגות האנושית המתוארת בו.

יוקיו מישימה (שם העט של היראוקה קימיטקה) הוא סופר יפני מפורסם שהיה מועמד שלוש פעמים לפרס נובל לספרות. הוא היה שמרן, שהעריץ את המסורת היפנית (אולי כתב את עצמו בגיבור?) הוא אמנם לא כרת את אפו אך ביצע חראקירי ב 1970 במחאה על ניוונה של יפן המסורתית.
מה אני אגיד לכם – סופרים יפנים מתארים תרבות והתנהגויות שאין להן אח ורע. האנשים עשויים מבשר ודם, חווים רגשות שכולנו מכירים אבל איכשהו - מורכבים אחרת. הם פוערים פער בין מה שאני יודעת על התנהגות אנושית, לבין התנהגות זרה לי, שאני לא יודעת איך לבלוע.



31 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
יכול להיות שיש לך פרוטקציה מההנהלה (-:
זה שאין לנקוב בשמו (לפני ארבעה שבועות)
לא הבנתי מה זה אומר "להחזיק את הטקסט במקום"?
איך לי לא קורה שום דבר כשאני מעלה ביקורת בלי סולמית?
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
חן חן, אור קרן!
אני חושבת שכל העניין הוא לגרום לקורא להתחבר למסורת זרה לו ולראות את המסופר מנקודת הראות של האנשים החיים אותה. זה לא קרה לי בספר הזה. דוגמה נפלאה להצלחה מופתית בזה היא "ארץ הצללים הארוכים" של ריש. זה ספר נושן, לא בטוחה שאפשר להשיגו היום, אבל הוא רלוונטי ורענן וגורם הזדהות מושלמת.
אור קרן (לפני ארבעה שבועות)
ביקורת מעולה, כרגיל. אני מאוד אוהב ספרים שמעמתים מסורת עם מציאות משתנה, אבל במקרה הזה נראה לי שעדיף לוותר.
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה, אפרתי.
אני לא הייתי קונה אותו - גם לא קניתי (-: קראתי די הרבה ספרות יפנית ורק מעטים הייתי קונה (וגם קניתי)
אפרתי (לפני ארבעה שבועות)
נשמע מרתק לגמרי והניתוח שלך מעולה, כרגיל. אבל כשאת נותנת 4 כוכבים אני קונה. 3 כוכבים לא. חייבים לשים גבולות.
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
רב תודות, פואנטה
אני בטוחה שביפנית ההבדל ענק. ואולי היתה לו סיבה ממש טובה לזה. מצד שני אני האחרונה שאתיימר להבין מניעים יפנים...
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה, זשל"ב
הסברתי את זה כבר: הסולמית נועדה להחזיק את הטקסט במקום, כך שאם נכנסים ל"עריכה" הוא לא יזוז. יכול היה להיות כל תו אחר, בחרתי בזה.
פואנטה (לפני ארבעה שבועות)
יש רק שתי סולמיות אבל הרבה יותר סימני שאלה ואי-בהירויות.

למשל, מה בער לו לסופר להחליף את היראוקה קימיטקה ליוקיו מישימה?
בשתי הגרסאות שוברים שיניים אז מה ההבדל הגדול?
בטח יש כאן איזה גימיק *ענק* אבל הוא ביפנית אז...
מיכל (לפני ארבעה שבועות)
זשל"ב, יש מילה אחת שקוראים לה סַרְקַזְם, מילה מאוד חביבה עם משמעות חיובית ואוהדת ותומכת (אח, לעזאזל אתי, גם כאן אני חייבת להביע סַרְקַזְם?)
זה שאין לנקוב בשמו (לפני ארבעה שבועות)
ביקורת יפה. קראתי עכשיו.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני ארבעה שבועות)
יעל - עדיין לא קראתי את סקירתך. היה לי חשוב לשאול, כי לאחרונה עלו פה כמה גימיקים חזותיים בביקורות (כוכביות, סולמיות, איקסים ומה לא), ואני יודע שאת לא בן אדם של גימיקים, אז רציתי לדעת מה הקטע.

מיכל - ברור שזו סולמית. זה המקש ההוא בטלפון, הנמצא לצד הכוכבית, וכעת יש אותו גם במחשב.
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
חן חן, מיכל, על הפירגון, ובכלל...
מיכל (לפני ארבעה שבועות)
זשל"ב, זה לא סולמית, מה פתאום? זה לוח של משחק "איקס אפס", שעל גביו יוכל הקורא לשחק בהנאה, דבר שמן הסתם לא יקרה, כי הקורא יהיה שקוע בביקורות המעולות שיעל כותבת.
ואם בכל זאת בא לך לשחק... משחק מגניב.

http://alefefes.macam.ac.il/games/game.asp?n=46
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
זשל"ב - יש בביקורת הזו 336 מלים, והסולמית היא מה שמשך את תשומת לבך?
זה שאין לנקוב בשמו (לפני ארבעה שבועות)
הי יעל - מה הקטע של הסולמיות בתחילת כל ביקורת שלך לאחרונה?
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה, כרמליטה.
ספרות יפנית מעניינת וגם זרה לי מאד.
כרמליטה (לפני חודש)
תודה יעל.
אני מאד אוהבת ספרות יפנית, אך לא נמשכת לקרוא את הספר הזה.
yaelhar (לפני חודש)
תודה רבה, חני (דולמוש)
את לא מכירה נוד נפוח - גבר או אשה - שיש לו בן/בת זוג אוהב/ת? חשבתי שכולם מכירים כאלה...
yaelhar (לפני חודש)
חן חן, בנצי גורן.
צודק. כנראה זו רק אני, הפרובינציאלית.
yaelhar (לפני חודש)
תודה רבה, סנטו.
גם אני לא סבלתי מקריאתו.
yaelhar (לפני חודש)
דוידי - כל מה שכתבת על היפנים נכון גם מבחינת ראותי.
הזרות שאני מרגישה היא לגבי הפסיכולוגיה השונה שלהם. רק ב"ספינות טרופות" הנפלא לא הרגשתי את הזרות הזו. ב"על תנאי" זה היה הנושא. מסכימה איתך ש"נאמנותו של החשוד x" הוא ספר מתח חביב אבל גם בו מופיעה המוזרות הפסיכולוגית.

ההומוסקסואליות של מישימה מוזכרת בכל מקום - כולל וויקיפידיה. אני סברתי שזו עובדה לא רלוונטית, לכן לא כללתי אותה בביקורת.
yaelhar (לפני חודש)
תודה רבה גוטי
אני לא חושבת כך. "פער תרבותי" קיים כמעט בכל ספרות לא מערבית שאני קוראת. התאור תמיד זר אבל מניעים ורגשות של אנשים הם אוניברסליים. פרט ליפנים...
yaelhar (לפני חודש)
חן חן, סוריקטה.
נכון. וכך ראוי.
yaelhar (לפני חודש)
תודה רבה, מחשבות
הכתיבה באמת טובה ומעניינת. הבעיה שלי היתה עם התנהגות הדמויות, שרובן מתנהגות בדרך לא מובנת לי.
חני (לפני חודש)
"רק מוכיח שכל נוד נפוח – זכר או נקבה - יכול למצוא בן זוג מסונוור מספיק שיאהב אותו." האימרה לא נכונה מבחינתי. היפנים תמיד היו עוף מוזר מבחינתי..
בנצי גורן (לפני חודש)
תודה יעל. התרבות היפנית שונה, לעיתים משונה אך תמיד מעניינת ומרתקת. רשמתי את שם הספר.
סנטו (לפני חודש)
אני מאוד אהבתי ספר זה.
דוידי (לפני חודש)
בתור מי שמלמד יפן ואוהב יפן אז יפן היא ארץ מאוד פרדוקסלית והתנהגות שנראית אמת והיפוכה חיות בשלום ובשלווה מוזרים. אני מאוד אוהב את מישימה, אם כי יש לו ספרים טובים יותר, ובצניעות היפנית יש אכן לא מעט גאווה. ועל מישימה עצמו יש לכתוב לא מעט, הוא היה אדם רדוף, גודל כילדה על ידי סבתו, הומוסקסואל מוצהר שהיה נשוי ואף היו לו שני ילדים, היה פציפיסט אך מיליטריסט, בקיצור אישיות סבוכה. ממליץ על ספרות יפנית מסוג אחר: ספינות טרופות, על תנאי, רקמת סתיו, ואם בז'אנר האהוב עלי, אז על נאמנותו של החשוד איקס, הוא ספר מתח יפני חביב מאוד.
גוטי (לפני חודש)
פשוט פער תרבותי.
סוריקטה (לפני חודש)
תודה על הקרדיט. אני חושבת שבמידה רבה קראנו אותו באופן שונה לחלוטין.
מחשבות (לפני חודש)
קראתי שניים משלו, אחד אהבתי ואחד לא. הוא יודע לכתוב ולתאר תרבות בלתי מתוארת זו.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ