ביקורת ספרותית על אני באה משם מאת אמה רייס
ספר טוב

---

"אני באה משם" הוא רצף של מכתבים שכתבה אמה רייס המתארים את ילדותה בקולומביה. אמה איננה יודעת מיהם הוריה, היא ואחותה מטופלות ברשלנות על-ידי אישה בשם מריה עד אשר מריה עוזבת אותם, כתוצאה מחוסר תשומת לב, טעות או חוסר אכפתיות. מכאן מתגלגלות השתיים למנזר בבוגוטה, שם הן גדלות מבלי להכיר את העולם הסובב. על אף פוטנציאל הפסטורליות המתעורר בנו למשמע שם הארץ קולומביה (ג'ונגלים, אינדיאנים, צמחי בננה, ריחות התבשילים), עיקר הפסטורליה בספר היא בתאורי הרקמות שרקמו בנות המנזר במה שניתן לראות כעבדות. בסוף הספר מצורפת מעין אחרית דבר מאת דייגו גרסון, המנסה להתחקות אחר קורותיה של אמה רייס בחייה הבוגרים. אחרית הדבר קצת מרושלת, יש לציין, מלאה בניים-דרופינג, מבולבלת, וכתובה בסדר לא מספיק כרונולוגי. אי הסדר וחוסר הנהירות של אחרית הדבר בולטים במיוחד על רקע המכתבים הנהירים שכתבה אמה רייס.

אני רוצה להתעכב דווקא על נהירות מכתביה של רייס, המרכיבים את הספר עצמו. האמת הקשה כתובה בצורה שקופה כזכוכית, בסדר מופתי, והספר קולח כנהר. מובנותו הרבה והצגת הדברים כפי השם, ללא רצון לייפות או למחות, היא הנותנת לספר את כוחו וגם מעידה על האופן בו אמה רייס התמודדה עם המציאות כאשר חוותה אותה. היא לא ראתה אפשרות אחרת, כך היו פני הדברים וזהו. מובן שתקופות מסויימות היו קשות יותר, אך הן חלפו והיא השתחררה מאחיזתן בשוויון נפש של נזיר זן. כקוראת, לא יכולתי שלא להזדעזע מהיחס לו זכו אמה ואחותה פעם אחר פעם, חלק מהמאורעות מתוארים כטראומטיים ממש ומעלים דמעות. מעניין לדעת כיצד מבוגרים שחוו ילדות כשזאת חווים את העולם בבגרותם, וחבל שאחרית הדבר התחקתה אחר מקומות מגוריה ובני זוגה של אמה רייס באופן רכילותי ולא התמקדה בדמותה של אמה, באופיה, ברגשותיה ובאופן שביטאה את כל אלה באמנותה.

» ביקורות נוספות של זוהר
» ביקורות נוספות על אני באה משם