ביקורת ספרותית על אני באה משם מאת אמה רייס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 9 בספטמבר, 2014
ע"י אורי רעננה


שם הספר "אני באה משם", מעיד על מהותו. עולם הרעב, ניצול ילדים והעוני הפיזי, הרוחני והנפשי.
כשאמה רייס כותבת "משם", הרי ברור שהיא נמצאת "כאן". בעולם השבע, הנהנתן ורואה את הרגע אבל אינה שוכחת את ה"שם".
יחודו של הספר וקיסמו הוא מבנהו והכתיבה הנאיבית, עובדתית של הארועים.
ספר בנוי ממכתבים להרמן( היא קוראת לו חרמן בתרגום לספרדית) ארסינייגאס.
זה לא חשוב מיהו אותו הרמן , המכתבים מובאים כפרקים כרונולוגיים סדורים של חייה ושל אחותה אלנה, מגיל שלוש עת התלוו לאישה בשם מריה, דרך חיי עבדות וניצול במינזר, זאת בשם הדת, ו "טובת הילדים" כמובן.
בגיל 19 אוזרת אמה רייס עוז ובורחת מהמסגרת הזאת.
ברגע מסויים בקריאה כבר לא היה חשוב לי כי מדובר במכתבים. קיסמו של הספר בפרטים שיוצרים הוויה ואישיות נדבך אחר נדבך.
אמה , חיה בהתחלה עם אם שלכל הדעות היתה נחשבת כיום כ"אם נוטשת, חסרת מסוגלות הורית".
היא נכלאה יחד עם אחותה לימים שלמים, תוך ציפיה לבואה של האם מעיסוקיה השונים. ועם זאת, מריה ,האם, דאגה להם, בדרכה.
היא ננטשת סופית בגיל חמש ומועברת למינזר. שם היא מצטרפת לגדוד ילדות ונערות שתפקידם, ל..כסות את חובות המאמץ שבחינוכן על ידי עבודה קשה, עשר שעות ביום , המצאה של חובות והתחייבויות ומטלות, חדשות לבקרים.
הן רוקמות דגלים, בגדים, ועבודות אחרות עבור ה "עולם האחר", וזאת כדי למרק את חטאיהן, וחטאי המזמינים.
איך היא כותבת : " כל מה שקרה במנזר , לא קרה בעולם...לא.הכל היה בעולם חוץ מאיתנו....כל מה שהיה בעולם היה חטא; לכן ..אמרנו כמה תפילות אווה מריה למען הלקוחות החוטאים שלנו".
כמובן התווסף איום הגיהינום. שאותו שמעו בהטפה יום יומית.
עד ש..יום אחד שני חתולים, החלו להתרוצץ בין הבנות העומדות במיסדר ומה שקרה רצוי לקרוא. אירוניה גרוטצקית בשלמותה.
כושר מיצוי המצב של הכותבת בא בקטע נפלא :"כשהייתי קטנה ונסעתי עם הגברת מריה הכרתי כמה בעלי חיים גדולים: את הפרות, השוורים, הסוסים...ועוד חיות שקראו להם כלבים.
כאן במינזר היו רק בעלי חיים קטנים מאוד.חתול עצוב,תרנגול שהיה מרושע, שתי תרנגולות טיפשות, ויותר מכל פחדנו מהעכברים, והם היו קטנים.
היו לנו גם המון המון כינים ופשפשים, אבל מעולם לא ראינו אותם בקבוצות, הם היו תמיד בודדים..".
איזה תיאור נפלא.
ואי אפשר בלי להתייחס לחלק הסיום שנכתב על ידי אדם אחר. הוא מוסיף ומשלים את דמותה של אמה.
אביא רק תיאור אחד:בעולם ה"אחר" ,היא מנסה לצייר ממודל ונכשלת. המנחה שלה אומר לה.."הוא אמר לי שאני צריכה לעבוד לבד, כי יש אנשים שיודעים את המלאכה , אבל אנשים שיש להם מה לאמר אין הרבה..".
כמה זה נכון גם לכותבים ומברברים.
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
היי ביקורת נוגעת ורגישה וכנראה גם העבודה וההשפעה הטובה של אמה רייס עליך..





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ