ביקורת ספרותית על אני באה משם מאת אמה רייס
ספר טוב

---

אמה רייס, הייתה ציירת, אשת בוהמה מפריז. כזו שהסתובבה בעולם (כולל שנה וחצי בישראל), הייתה פטרונית של אמנים קולומביינים בפריז, ובין מכריה אושיות תרבות כמו אלזה מורנטה ז'אן פול סארטר, פרידה קאהלו (ואלה רק אותם דמויות שאני מכיר... הרשימה ארוכה בהרבה).
לא תמצאו בספר איך הגיעה אותה ילדה שננטשה בגיל 4 בתחנת רכבת בכפר נידח בקולומביה להיות אותה "אמה רייס"? הספר מביא את ילדותה של אמה מגיל 4 ועד 19, (אחרית דבר מביאה נקודות ציון לקורותיה בהמשך).
הספר- בעצם 23 מכתבים, ששומרים על רצף כרונולוגי שיוצרים עלילה לינארית ורציפה, מסופר מפי האישה דרך עיני הילדה שהייתה. נקודת מבט מיוחדת זו יוצרת לעתים ערוב של מציאות ודמיון, תעתועי הזיכרון (חלקם בלתי נמנעים). נקודת המבע המיוחדת יוצרת הדחקת פאתוס מטלטלת, כשמצבים איומים מתוארים בקול מונוטוני ואחיד. הילדות שמתוארת היא ילדות קשה, אמה רייס ללא אמצעים אמנותיים מיוחדים, ופירוטיכניקת סופרים מצליחה להכניס את הקורא לעולמה הפנימי והיום יומי, עולם קשה של עוני רב וניתוק במנזר ללא כל קשר עם העולם בחוץ. בספר מתוארת שיגרת היום הקשה של הילדות במנזר, שיגר זו מובאת באופן ילדותי ומטלטל. לפרקים לא ידעתי כיצד אני מרגיש כלפי הסיפור, אבל ללא ספק שהרגשתי לכל אורכו - מדובר בספרון קצר, כמו אחרים של הוצאת זיקית שהספקתי לקרוא עד כה.

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על אני באה משם