ביקורת ספרותית על אני באה משם מאת אמה רייס
ספר טוב

---

סיפור חיים נוגע ללב של 2 אחיות מקולומביה, מאמצע המאה 20, שאמן נטשה אותן בתחנת רכבת כשהיו רכות בשנים. הן נשלחו למנזר, ואמה רייס, האחות הצעירה מספרת את סיפור חייה דרך 23 מכתבים לידיד לאחר שנים רבות.

חייה כילדה ונערה היו קשים מאוד, מלאי התעללות ורעב והזנחה, היום על דברים כאלו היו אוסרים את האם שנטשה את ילדיה אחד אחד.
איפה יצחק קדמן הקולומביאני ?
גם במנזר אליו נשלחו לאחר הנטישה, היא חוותה חוויות מסמרות שיער ומעט מאוד נזירות שם היו אמפטיות וחביבות לילדה. המנזר היה להן למעשה לכלא עם חינוך נוקשה מאוד עונשים ומעט מזון וניצול כוח עבודה זול של ילדות.
מה שמפליא בכל הסיפור שאמה רייס (בספרדית - מלכים) מספרת את קורותיה מילדות רכה ועד לבגרות במין פשטות ובהירות ואין בה אף טיפת מרירות או טרוניות לאף אחד. מין קבלה מופלאה של קורות חייה לטוב ולרע.
היא מפליאה לתאר את החוויות שנחרטו עמוק בנפשה גם הנעימות שבהם וגם הטראומטיות שבהן בחן ובאובייקיטיבות כה רבה כאילו זה קרה בעבר הרחוק למישהי אחרת.
הסיפור לגמרי אותנטי ומבוסס על תרגום של מכתביה מספרדית. אמה רייס ברחה מהמנזר בגיל ההתבגרות כשהיא אנלפבתית, בלי מקצוע, ובלי אחותה. רק הבגד שלעורה.
ברבות השנים בזכות כשרונותיה היא הפכה לאומנית, ציירת, השתקעה בצרפת, ונישאה לרופא צרפתי,נישואין לאמן קולומביאני בצעירותה לא החזיקו מעמד והם התגרשו.
על זהותם של הוריה היא לא ממש ידעה הרבה ונשבעה לאחותה הגדולה ממנה אלנה לא לספר אף פעם. יכול להיות שהיא נכדה לאחד מנשיאי קולומביה של המאה ה-20.
אבל יכול להיות שהיחוס הזה בדוי כפי שילדים אסופים ונטושים מאמצים לעצמם עבר שנשמע הרבה יותר זוהר ואידיאלי מכפי שחוו במציאות.

זהו הספר השלישי של הוצאת זיקית שאני קוראת. מהראשון "שעה חופשית" התאכזבתי. מהשני "בבשר החי" - ורה ג'קוני -התאכזבתי יותר. נטשתי באמצע וצירפתי אותו לרשימת "הפלצנים בע"מ" ואילו "אני באה משם" - חותמת בשתי ידיים על איכותו, טיבו והנאתי ממנו.

» ביקורות נוספות של אנקה
» ביקורות נוספות על אני באה משם