ביקורת ספרותית על עיני האח הנצחי מאת סטפן צווייג
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 22 בינואר, 2017
ע"י MishaEla


אינני יודעת איך לגשת לסקירה של פיסת גאונות. אינני מתיימרת להיות מסוגלת לכך.
אך למען יראו ויקראו, שומה עלי לשתף כמה מילים. לנסות להעביר את החוויה, את התחושה, את יראת הכבוד.
הנובלה הזו, המתרחשת בממלכת הודו העתיקה, מגוללת את סיפורו של ויראטא, גדול הלוחמים בעם ואדם הגון וישר. ויראטא מבצע פשע מסוים כלפי עצמו ללא-דעת, ואז מתחילה שרשרת תהפוכות בסגנון עיסוקו וחייו בכלל. הוא נהיה שופט, ואז אסיר, ואז יועץ ואיש משפחה רגיל, ואז פרוש, ואז אחד הנחלאים והנדכאים. כל רצונו הוא לטהר את נשמתו, להתקרב לאלוהיו ולחיות ללא ההכרח לקחת אחריות על גורלם של אחרים ולפיכך לשאת באשמה על סבלם ומצוקותיהם.
תוך כדי נטילת חלק רגשי בתהליך אותו עובר הגיבור, עם כל עמוד ועמוד שאני הופכת, אני מוצאת עצמי בהתלבטות ביחסי כלפיו וכלפי עמדותיו המוסריות והמעשים הנובעים מהן. מצד אחד אני מעריצה את חכמתו הרבה ומזדהה עם תשוקתו לצדק חברתי ואישי. מצד שני, לעתים אני נרתעת מסירוביו להצעותיו הנדיבות של המלך, המעריץ אותו ורוצה לקדמו. זאת ועוד, ישנם רגעים בהם אני תוהה על יהירותו ומתחבטת ביני לביני, בשאלה האם בחירותיו יוכיחו עצמן, או שמא יסתברו כטעות מרה שאינה ניתנת לתיקון.
החלק המסעיר ביותר ברמה הספרותית, הסיפורית והרגשית, הוא החלק בו ויראטא בתפקיד האסיר ושוהה בצינוק אפל, מתנכר וערום. תיאורי ההבנות אליהן הוא מגיע תוך כדי האינטרוספקטיבה הכפויה, מפילים אותי על רגליי פעורת פה. כאן במיוחד הקריאה מתעכבת ואני חוזרת על המשפטים והפסקאות חזור וקרוא, מאמצת את דמיוני חזק למען יביא את הכתוב לידי תמונות ברורות שיזכרו גם בעתיד.
על צוויג נאמר כבר הרבה. כתיבתו מופתית, סגנונו עשיר, והוא רב אומן בהבנת נפש האדם.
לאחר סיום קריאת הנובלה, לא יכולתי שלא לייחל לכך שכל ספר שאקרא מעתה והלאה, ירשים אותי בתהומות כזו וייחשב בעיני כיצירה מופתית, פנינה קטנה ונדירה, שאין שניה לה מכל וכל.
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שרית (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
לאחרונה אני מוצאת את עצמי עסוקה מאוד בצוויג. אני בדיוק קוראת את הביוגרפיה שלו על בלזק, ואין לי אלא להתפעל מכישרונו. עם זאת חייבת להגיד שבעיני כוחו הגדול הוא בסיפורים קצרים, נובלות וכתיבה ביוגרפית, והרבה פחות בכתיבת רומנים.
מחשבות (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
ככה זה אצל צוויג.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ