נובלה נוספת ומשמעותית של צוויג. כתובה בסגנון שונה ממה שצוויג רגיל לכתוב. סיפוריו לרוב עוסקים במתחולל בנפש האדם. סיפורים בעלי מכלול מצומצם של כמה דמויות כשאת מרכז הספר תופסת לרוב דמות מרכזית אחת שלנפשה פנימה צוויג חודר.
הנובלה הזו שונה לחלוטין. זהו סיפור בממדים אפים המתאר תקופת חיים שלמה של גיבור הסיפור ויראטא. רוב ספריו של צוויג מתרחשים באירופה שבין שתי מלחמות העולם. סיפור זה מתרחש בהודו של לפני תקופת הבודהה, כלומר לפני יותר מ2500 שנים.
ויראטא היונו גדול הלוחמים של אחד ממלכי הודו, הוא זוכה לכבוד רב והוכרה רבה. ויראטא מחליט יום אחד שהוא קץ בלחימה ומבקש מהמלך לשחרר אותו מתפקידו. המלך משכנע אותו להיות השופט הראשי של הממלכה. ויראטא זוכה לכבוד רב גם בתפקידו זה. לאחד המשפטים מובא בחור צעיר שמואשם בהרג ורצח משפחה שלימה, הוא גוזר על נאשם זה תקופה ארוכה במרתפי הכלא החשוכים ביותר.
ויראטא מתבגר ומחליט לאחר מספר התנסויות כואבות שאיננו מעוניין לחרוץ יותר את דינם של אנשים. הוא הופך לנזיר ומתיישב ליד גדת נהר וחי לבדו עם חיות הבר.
הוא כולו תקווה שהתנזרות והתבודדות יגרמו לו לאושר וכך הוא לא יגרום סבל לאחרים. הגורל רוצה אחרת בשבילו ומלמד אותו שגם אם אתה לא עושה כלום לאף אחד אתה יכול לגרום לאנשים סבל רב.
תקראו, רק 69ע"מ של מופת כתיבה וסיפור מרתק.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
