ביקורת ספרותית על עיני האח הנצחי - תשע נשמות #2 מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר בסדר

---

נובלה קצרה שנקראת כאגדה מזמנים רחוקים. האגדה על ויראטא שהתהלך בימים רחוקים בארץ הודו, עוד לפני ימיו של בודהה, וחיפש את "הדרך אשר יבור לו האדם". ויראטא הוא לוחם עשוי ללא חת, המכונה "ברק החרב", שבתום קרב אחד מגלה שעשה את הנורא מכל. מכאן הולך הוא ומחפש את הנתיב הנכון לנקיות, לפרישות, לטהרה, אך מהר מאוד מגלה שלכל בחירה יש מחיר, וש"אין אדם יכול להשתחרר מכל עשייה אפילו רגע אחד" (בהגווד גיטה, שיר שלישי).

סיפור קצר, ברוח הימים שבאו לאחר מלחמת העולם הראשונה, בהם סופרים בכלל וסופרים גרמנים בפרט, תרו אחר מרפא רוחני-פציפיסטי לנפשם הפצועה. הספר יצא באותו השנה שבה יצא "סידהרתא" של הסה, וקווי הדימיון ביניהם רבים. לא מיצירות המופת של צוויג, אבל זה עדיין צוויג, עם סוף מפתיע באופן יחסי ומעורר מחשבה. אז אם יש לכם שעה פנויה, לא תצטערו.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על עיני האח הנצחי - תשע נשמות #2