ביקורת ספרותית על הר אדוני - הספריה החדשה # מאת ארי דה לוקה
ספר טוב

---

הספר נכתב בגוף ראשון. המספר הוא ילד בן 13, המתגורר עם הוריו העניים במונטדידיו - הר אדוני, רובע של סמטאות צפופות בנפולי של 1960 בערך. הוא עוזב את הלימודים בבית הספר ובחודש יוני מתחיל לעבוד כשולייה אצל הנגר מאסטר אריקו (או בקיצור, מאסט ארי, כמו שמו של המחבר). הנער, שרק עכשיו אני תופסת שאיננו יודעים את שמו, מקבל מאביו בומראן במתנה, וכל אותו הקיץ מתאמן על הגג בתנועות ההנפה שלו, ומתכנן להעיף אותו בליל ה-31/12.
בנגריה של מאסט אריקו עובד גם סנדלר יהודי גיבן, דון רפניילו, פליט שואה שחולם להגיע לירושלים באמצעות כנפיים שכביכול אצורות לו בגיבנת, אותן יפרוש גם כן בליל ה- 31/12 ויתעופף לו לשמיים. בינו לבין הנער נרקמת ידידות מקסימה.
מריה בת ה-13, שכנתו של הנער, גם היא ממשפחה ענייה מאוד, ונאלצת לספק לבעל הבית שירותים מיניים תמורת הקלות בשכר הדירה. היא והנער מתחברים ומתפתח סיפור אהבה הכולל תיאורים עדינים של מין ואינטימיות.
דה לוקה כותב היטב, כביכול על האנשים הכי פשוטים בשוליהם של החיים, אך מצליח להעביר, למרות האיפוק של סגנונו, את עושרם הפנימי ואת עצמת חייהם ורגשותיהם. התום של הדימויים שלו כובש. יש לו הומור של אירוניה דקה, יש לו מטאפורות פואטיות ממש, ואיכשהו הוא מצליח להעיף את הקורא לשמים, יחד עם חלומותיו של רפניילו והבומראן ״הטעון״ של הנער המספר.
הספר מלא בדמויות קשות יום, ובנושאים מזעזעים כגון פדופיליה וניצול מיני הומוסקסואלי, מוות במשפחה, עוני עז, התאבדות. אך גם בטוב לבם של בני האדם, למשל רפניילו הסנדלר ההומני, שמתקן את נעליהם של כל תושבי נפולי ללא תמורה, או צ׳יצ׳ו השוער בבניין, שנוטל את דמות האב כלפי מריה והנער, ומשיא להם עצה לגבי זוגיותם, כאשר הם נותרים לבדם עקב היעדרות האבות הביולוגים.
לי אישית היה מעט קשה עם הסגנון המאופק שלא מתאר רגשות באופן ישיר, והן עם הכתיבה בזמן הווה. אך מרגע שהתרגלתי, הספר קלח תחת עיני ואני מאוד ממליצה לנסות. אני חושבת שבקריאה שניה ניתן להפיק הנאה כפולה ומכופלת מהספר, מה גם שמדובר בנובלה קצרה, אך גדולה באנושיותה המזוקקת.

» ביקורות נוספות של MishaEla
» ביקורות נוספות על הר אדוני - הספריה החדשה #