ביקורת ספרותית על חמדת מאת טוני מוריסון
ספר מעולה

---

חמדת / טוני מוריסון
טוב, אז בתור מי שקראה יצירות מופת בחייה, כגון החטא ועונשו, עלובי החיים, הרוזן ממונטה כריסטו, חלף עם הרוח, האומן ומרגריטה... וסיימה אמש את חמדת, תרשו לי לומר שזה ספר שאינו פחות ממופתי.
ברמת הכתיבה.. הסגנון של מוריסון ייחודי, לא מתחנף, ישיר, קרוב, חם. היא כותבת שירה, במסווה של פרוזה. ממש כך. לעתים יש תחושה שהיא ישובה לידי ומספרת לי אישית את הסיפור. הדימויים המקוריים מעיפים אותי. הרעננות שלעתים מותירה תחושה של תסריט משובח, המשולב בתוך רומן.
מוריסון מוכיחה שהיא בעלת הבנה נדירה בנפש האדם. היא מביאה דמויות מרתקות, אנושיות מאוד, גיבורות באותה נשימה כפי שהן אנטי-גיבור. היא כותבת על מגוון רגשות, ומתמקדת בסבל צורב והישרדות, בתקווה עגומה, בתאווה לחיים וביאוש. היא דנה בנושאים מהקישקעס, כגון גילוי עריות, דילמות קשות מנשוא, יחסי אהבה-שנאה במשפחה, חברויות, סקס, טירוף, פלילים, אמונות "תפלות", יחסים בקהילה, דיכוי גזעי וחברתי ואישי, התעללות, מלחמה.. וקצרה היריעה. כקוראת אני חשה את הדמויות ואת עולמן על בשרי.
היא נוקטת בשיטת החוסר כרונולוגיה הסיפורית, וזה עובד לה מצוין.
סיפורה של סת', שפחה שחורה בימי מלחמת האזרחים בארה"ב, שהצליחה לברוח מבעליה הלבנים. היא מאבדת את בעלה תוך כדי, שנעלם, יולדת את ילדה הרביעי תוך כדי בריחה, ומגיעה לבית אותו קיבלה חמותה המיוחדת מזוג לבנים הומניים המתנגדים לעבדות. בשלב מסויים היא רוצחת את בתה השלישית, מתוך אהבה לילדיה ופחד משתק שגם הם, בתורם, יהפכו לעבדים שניטל מהם צלם אנוש, והרוח של בתה המתה רודפת את הבית בו היא מתגוררת. שני בניה בורחים מהבית ונעלמים, והיא נותרת שם עם בתה הרביעית ועם חמותה, שגם היא הולכת לעולמה. יום אחד מגיע פול די, גבר שחור מעברה כשפחה, עובר לגור עמה ועם דנבר בתה, ואז.. מגיעה חמדת. אשה צעירה בת כ-20 שאינה יודעת מנין הגיעה ולאן היא הולכת. אין לה משפחה ואין לה שורשים, כמו צצה יש מאין. תעלומה..
כל אחת מהדמויות מקבלת חלק נכבד משל עצמה ברומן, ואט אט במהלך הרומן, חושפת בפנינו מוריסון עוד ועוד מסיפורם ומעברם עד שכל חלקי הפאזל מתחברים לקראת הסוף שהוא גם התחלה חדשה.
מעט התאכזבתי מסוף הסיפור, ציפיתי שיהיה מפתיע יותר אולי, מטלטל יותר, על-טבעי אולי. אך אל תתנו לזה להפריע לכם. תחושת ההתעלות הרגשית שקיבלתי כשסיימתי, נוכח היצירה הנדירה הזו, שווה הכל. את צליחת תיאורי הזוועה שעברו השחורים - קורבנות השולט הלבן בארה"ב בתקופת העבדות והמלחמה, את רגשות הזעזוע נוכח פשעה של סת' ואת האכזבה הקלה, ברמה הסיפורית, מסופו של הרומן.
ממליצה בכל פה. חובה.

» ביקורות נוספות של MishaEla
» ביקורות נוספות על חמדת