כשלקחתי את הספר הקטן הזה עם דפים בצבע קרם והכריכה המוקפדת בהוצאה קטנה ועצמאית היו לי ציפיות! חשבתי על עוד פנינה מיוחדת במינה שאני עומד לקרוא... והנה מה שזכיתי לקרוא הוא עלילה מופרכת או יותר נכון קטעי סיפורים שקשה למצוא בהם איזשהו היגיון. הדמות המספרת שהיא בעצם סופר ברזילאי שכאילו מספר על עצמו; הוא נוסע לאוניברסיטה בארה"ב עם אהובתו האינטלקטואלית שפותחת לפתע ברומן לסבי עם אינטלקטואלית אחת ואחר-כך עם עוד אחת… וכשאני מספר את זה זה נשמע אפילו יותר טוב מאשר בספר כי אנחנו שומעים מפי ה"אינטלקטואליות" הללו אוסף של שטויות. הן מפקיעות את המילה "מינימלי" ממשמעותה ומכניסות אותה בכל מצב לאיזושהי תיאוריה מקושקשת... כשהוא חוזר לברזיל מופיע לפתע בתמונה איזשהו "סטיב" אמריקני שהוא כביכול פתאום פוגש שם ומכאן ואילך כמעט כל ה"עלילה" עוסקת בו.
כתבתי "עלילה", במירכאות, כי אין בעצם עלילה אלא אוסף סיטואציות שנראות כאילו נלקחו מחלום או מסיוט כלשהו. למשל, אותו סטיב שהזכרתי, שלושים דפים מאוחר יותר מסתבר שהוא פגש אותו כבר באמריקה (ואין לכך אפילו צל של רמז קודם לכן) ואפילו ביצע משגל חפוז עם בת-זוגו, בתיאור גרפי שנראה כאילו נלקח מסרט פורנוגרפי... על כריכת הספר נכתב שאפשר לזהות בסופר הזה, שמצליח מאוד בברזיל, עקבות של " בקט גודאר סארטר קמי ברנהרד ופליני" (לא פחות...) ובכן לדעתי חוץ מהאבסורד שאכן קיים כאן כמו במחזותיו של בקט, עצם איזכור השמות הללו הוא עזות מצח שאין כדוגמתה...
ועם כל מה שכתבתי עניין אחד נכון; הספר קריא ואיננו משעמם ועובדה שלא נטשתי אותו לאנחות כפי שאני עושה לפעמים. אבל בנוגע לאיכות של מה שקראתי זהו כבר סיפור אחר ובזבוז של זמן.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
