ביקורת ספרותית על פושטקים מאת ז'וֹאאוּ ז'ילברטו נול
ספר טוב

---

ספר מיוחד, על ניכור, בדידות והתבוננות.
סיפור בגוף ראשון של אדם ,סופר, הרואה הכל, עוני ניוול, בדידות של אחרים, רוע והכל במבט מרוחק, מבעד למחיצה רגשית.
הוא עושה את הדברים הנכונים, לסייע במידת האפשר, להתענין אבל בלי להיות מעורב.
גם אלו שיכולים ונוגעים בו, ילדים, מקבלים את תשומת הלב והוא בורח מסיטואציה של מעורבות איתם.
מצד שני , כאשר הוא פוגש ילד בפארק ונקשר איתו יחס כלשהו, מגיעה האם ומחבקת ומגפפת את הילד שאבד ומתעלמת ממנו. מנה כנגד מנה?
המיפגש הבא עם הילד מסתיים בבריחהה שלו.
המקום שהוא נותן את עצמו הוא ליד ילד גוסס.
בלטינית יש ביטוי "מגנה סיוויטה מגנה סוליטודה" - עיר גדולה ,בדידות גדולה. כאן, הבדידות היא בעיירה קטנה, יש מרחבי נסיעה ועדיין היא קיימת.
הכתיבה מיחדת. בתחילה היא נראית מקוטעת, אינה מתחנפת לקורא, כאומרת לו כמו גיבורנו, תתאמץ ותשקיע כדי להבין אותי, הן בנושא הכתיבה והן בהטמעה של הגיבור,וקורותיו.
צריך משאבים וכוחות כדי לקרוא את הספר, אבל בסופם יש תמורה.






9

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על פושטקים