ביקורת ספרותית על המגדל הגאה - דיוקן העולם לפני מלחמת העולם הראשונה 1914-1890 מאת ברברה טוכמן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 8 בדצמבר, 2016
ע"י סוריקטה


יש לא מעט דברים שמייחדים את האופן שבו ברברה טוכמן כותבת היסטוריה, כמו בחירה אקלקטית של עובדות מתחומים שהקשר שלהם לנושא הוא לכאורה רופף, עובדות רכילותיות, מגמות מוזיקליות, כאלה, ושזירה שלהן כך שהכל נראה רלוונטי ובעל משמעות שחורגת מזו שהייתי מייחסת לעובדה היבשה, או כתיבה מנקודת מבט שיפוטית, לאו דווקא ערכית, בעיקר ביחס לבעלי ההשפעה, כשהיא בוחנת את היכולות וחוסר היכולות שלהם ומתייחסת אליהם לא פעם בהומור, לפעמים אירוני ולפעמים סרקסטי, מידי פעם גם בהערכה.

אבל יותר מכל אלה מה שהוא גם מפתיע, בטח בהתייחס לזה שמדובר בהיסטוריה, וגם נראה לי מאד מאד קשה, זה העובדה שהיא כותבת כאילו היא לא יודעת את הסוף.

בספר הזה היא מתארת את אירופה ואמריקה ב 25 השנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה. זה לכאורה מכתיב איזה נתיב מאד ברור של דבר שמוביל לדבר שמוביל לדבר, קצת כמו הקונסטרוקציות האלה שבונים בספרי מתח, כשבוחרים בקפידה את העובדות הנחשפות כדי שבסופו של דבר יתבררו כל פרטי העלילה. רק שטוכמן, אולי כמו סופר מתח טוב (אני לא ממש יודעת. אין לי מספיק נסיון) בוחרת שלא ללכת בנתיב הזה, נתיב שעלול להוביל למסקנה שלא היתה ברירה והיתה רק אפשרות אחת. היא פורסת יריעה רחבה כך שאפשר לראות הרבה צמתים, בכל אחד מהם יש אינטרסים צרים ורחבים, בכל אחד מהם עומדים אנשים, בעיקר גברים, כאלה שיש להם נשים וילדים ואהבות ופחדים, ואגו, בגודל משתנה, וההחלטות שמתקבלות הן תולדה של כל האוסף הזה שחלקים כל כך גדולים ממנו לא באמת לוקחים בחשבון את עתידם של שאר האנשים, רק שהם אלה שבסופו של דבר יוצרים אותו.

בישראל של 2016 זה לא תענוג גדול לקרוא על התקופה הזאת, תקופה שבה הפוליטיקה הבריחה את בעלי התודעה של אחריות חברתית והותירה את המגרש, פרט לנקודות אור מעטות, בידי עסקנים שבטיים וצרי אופק, תקופה שבה הלאומנות הלכה והתחזקה על גבם של צדק, מוסר ואמפתיה, תקופה שבה שאיפות איפריאליסטיות לא היו משהו שצריך להסתיר. ואני שואלת את עצמי אם פעם, בעוד ככה וככה שנים, מישהו יוכל לתאר את המציאות שלנו כמו שהיא עכשיו, כשיש כל כך הרבה אנשים שחושבים שהדרך שאנחנו הולכים בה יכולה להוביל למקום טוב. זה בלתי נתפס בעיני.
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סוריקטה (לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
תודה
דני בר (לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת יפה ואהבתי מאוד את הסייפא שלך...
סוריקטה (לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה על התגובות.
כרמלה (לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
גלית, את כמובן צודקת.

טוכמן מנתחת את איוולותם של אירועים/תופעות מארבע תקופות שונות, החל בעת העתיקה,(מלחמת טרויה) עבור ברנסנס (שחיתות הכנסיה) ,העת החדשה המוקדמת (בריטניה ומאבק העצמאות האמריקני) ועד להיסטוריה המודרנית ( ארה"ב במלחמת ויאטנם).
גלית (לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
כרמליטה
מצעד האיוולת לא נכתב ( רק) על מלחמת וייטנאם
מורי (לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
מורי (לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
אהבתי את הסקירה. בכל זאת, לא הייתי חוסך את המקף וכותב ב-25...
חני (לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
כרמליטה ידוע! אך יש התלהבות ענקית ממנה פה באתר.
זה גורם להכיר אותה טוב יותר
yaelhar (לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת מצויינת.
המרכיב הסודי של טוכמן - שציינת חלק ממאפייניו - הוא העובדה שהיא אינה היסטוריונית (מבחינת הגדרתם על ידי האקדמיה, כוונתי). השפה שלה, מה שמושך את תשומת ליבה, דרכה להביא עובדות ו"לשפוט" - נזקפים לזכות העובדה הזו.
כרמלה (לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
חני, ברברה טוכמן לא מפורסמת רק בסימניה היא היסטוריונית מאד מוצלחת וידועה וזכתה פעמיים בפרס פוליצר.

ספריה הידועים ביותר הם "מברק צימרמן" על מלחמת העולם ה-1 ו"מצעד האיוולת" על מלחמת ויאטנם. ספרים אלו הם קריאת חובה לכל היסטוריון וחובב היסטוריה.

אני מבינה שגם הספר הזה מאד מוצלח
חני (לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
אני זוכרת שהייתי ילדה ביסודי כבר אז דברו על הסוף של תשמ"ד ואז באג 2000 ועוד מלא פעמים בין לבין...
אני שמחה שברברה לא בוחרת נתיב או חורצת סוף כלשהו כי מי יודע.
טוכמן כל כך מפורסמת בסימניה שאני חייבת כבר להגיע לגברת המהוללת.
וסקירה יפה
ליאור (לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
זה מוזר, נכון? שבמאה ה-21 מישהו משאיר מקום לספק, לא יודע מה יהיה הסוף, למרות שהסוף כבר היה.
כפי שכתבת נכון מאוד בסיפא של דברייך, ההווה נתון בידי צרי אופק, כאלו שיודעים הכל, בעיקר כי רבים מהם מדברים בשם אלוהים.
בת-יה (לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
זה טוב שהסופרת לא מתייחסת לסוף, כי במחקר אמיתי, שבו צריך לבדוק את כל "המסביב" צריך לקחת כל פרט קטן בחשבון, וכשהמניע לכתיבה הוא ידיעת הסוף יש נטיה להתעלם מדברים לא רלוונטים, וכך חלקים קטנים של היסטוריה הולכים לאיבוד. במובן זה טוכמן היא היסטוריונית מצויינת.
כרמלה (לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
תודה. זו תקופה שמאד מעניינת אותי בפרט בכל הנוגע לאמריקה. אין ספק שאקרא את הספר.
מעניין האם היא מדברת על המתח בין העיר והכפר בארצות הברית בתקופה הזו, בין ה-Wasps למהגרים החדשים שהגיעו לעיר ושרובם היו קתולים.
במובן זה מערכת הבחירות האחרונה בארה"ב ותוצאותיה הזכירו לי את אותה תקופה. מסתבר שהפחד של הקבוצה הכפרית-עיירתית שנדחקה לשוליים עדיין קיים, בצורה זו או אחרת.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ