ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 30 בינואר, 2017
ע"י מורי
ע"י מורי
רבות שמעתי על ברברה טוכמן וזה ספרה הראשון שאני קורא. המגדל הגאה אמור לתת לנו מבט נרחב על הקורות באירופה וארה"ב במשך כרבע מאה לפני המלחמה העולמית הגדולה, הלא היא מלחמת העולם ראשונה, המלחמה הטראומטית ביותר, אפילו יותר ממלחמת העולם השניה. אבל לא במלחמה עסקינן, כי אם באווירה של רבע המאה הקודמת למלחמה.
הפרק הראשון עוסק בבריטניה. כבר בדפים הראשונים אנו עדים למצעד שמות, ניים דרופינג בעברית, בלתי פוסק. זה מתחיל בפרק הבריטי ובסה"כ הספר מונה מאות שמות, בקצב מסחרר. מי שלא קרא דבר על התקופה ההיא יחוש סחרחורת ומבטו יתערפל ויזדגג. טוכמן ניסתה להוכיח דקדנס ומה שהתקבל זה... סדרה תקופתית של ה-BBC. היא ניסתה להוכיח שהבגדים המפוארים, המזון המשובח, הטירות והעיסוק בציד, אבל ממש מעט בפוליטיקה, כי זה הרי לא עיסוק יאה לאריסטוקרט, ייגמר בבכי. זה אכן נגמר בבכי, כי הנה צריך לחכות שבוע לפרק הבא של משפחת פורסיית/פאליסר/על אדונים ומשרתים/דאונטון והערוץ הראשון לא מעלה בדעתו להעלות הכל לאינטרנט לצפיית בינג'. אופס, אינטרנט אפילו לא היה וצריך לחכות שבוע, אבוי.
הפרק השני דילג לארה"ב וזה כבר היה מיותר. מצעד השמות הצטמצם לשמות אלמוניים יותר ולא אמר כלום.
הפרק השלישי היה הפרק שעסק בהרחבה יתרה בפרשת דרייפוס. מצעד השמות היה עצום ממש. הרי כל המי ומי גר מאז ומעולם בפריז. לטעמי בצדק. מאחר וכל המי ומי עסק בפוליטיקה - שם זה היה דווקא תחביב מענג ומסעיר - או באמנות או בעתונאות, כולם טמנו ידם בצלחת, התלכלכו כיאות בצבעים עליזים ואחר כך עשו כפות על הקירות. השמות היו מוכרים עד זרא. הרי לכולם שם של תחנת מטרו וכמי שנוסע שוב ושוב לפריז, כולם מוכרים. אני לא משוכנע שדרייפוס ממש גרם למלחמת העולם הגדולה, אבל חידד שוב את המתחים של הצרפתים בינם לבין עצמם ובינם לבין פרוסיה, שזה דווקא לא מעט לגרום למלחמה. פרק עסיסי, אבל הרבה פחות מעניין וכתוב לבטח פחות טוב מספרו של רוברט האריס "קצין ומרגל", העוסק כולו בפרשת דרייפוס. אם להיות אפילו יותר קטנוני, הפרק הצרפתי הוא ממש חרפה מבחינת תעתיק השמות בתרגום, שהוא גם לא נכון וגם לא אחיד. ספר כזה הוא ממש פרוייקט וחוסר דיוק תורם רבות לחוסר ההנאה. עניין ממש לא אופיינו להוצאת דביר.
הפרק הרביעי עוסק בדבר הזה, שקשה להתרגל אליו, שלום עולמי. עיתונאי בשם סטד החליט לעשות נפשות למען הרעיון המשונה הזה של שלום. בסנקט פטרבורג הרימו הרוסים את הכפפה והחליטו על ועידה בינלאומית. הועידה התכנסה ב-1899 בהאג, בהשתתפות עשרות מדינות. קל זה לא היה משום התחושה הגרמנית שהשגשוג שלהם, בעיקר זה הנוגע לנשק חדיש, ייקטע. לטעמם, מי שיש לו נשק כזה צריך לשלוט והנה שמים להם מקלות בגלגלי הטנקים.
גם הפרק הבא נוגע איכשהו בגרמניה, הפעם במוסיקה הקלאסית שלהם. מי ששולט ביד רמה הוא ריכרד שטראוס ובד בבד מתגלה גם ניטשה. זהו בהחלט הפרק החזק בספר, העוסק בסער ובפרץ של המוזיקה - לגמרי זו הגרמנית. אם יש מלחמה שנעים ללחום אותה, זוהי מלחמת המוזיקה. גרמניה מראה עליונות מוחלטת והמוזיקה שלה מיוצגת באולמי הקונצרטים מארה"ב ועד רוסיה.
הפרק האחרון, אחרי דילוג על הפרק האנגלי, שוב עוסק בסוציאליזם בכלל ובז'אן ז'ורס בפרט. סוציליסט מעשי זה כובש לבבות עד שהוא עצמו נכבש בידי מתנקש ממש עם תחילת המלחמה העולמית הגדולה – מלחמת העולם הראשונה.
שני דברים עוברים בראש למקרא הספר: תפסת מרובה, לא תפסת, וכן: מרוב עצים לא רואים את היער. טוכמן הלכה לאיבוד בשפע המאורעות שהניבה אירופה טרם המלחמה. מצעד השמות היה אינסופי, מאורע כבש מאורע. הקפיטליזם הואשם בחרחור מלחמה והסוציאליזם קרא לפועלי העולם להתאחד כשגרמניה שוב ושוב, ביעילות אופיינית, מראה את חוזקה הן בתעשייה והן במוזיקה, והיא אוחזת במקל משני קצותיו.
האם הספר הוא שיעור בהיסטוריה? אם כן, מי שאוהב היסטוריה יישאר עם חצי תאוותו בידו אל מול השפע המבלבל. מי שלא אוהב, ימשיך גם עתה לא לאהוב.
48 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על המגדל הגאה - דיוקן העולם לפני מלחמת העולם הראשונה 1914-1890
» ביקורות נוספות על המגדל הגאה - דיוקן העולם לפני מלחמת העולם הראשונה 1914-1890
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Pulp_Fiction
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת יפה ומפורטת(אולי אפילו קצת יתר על המידה). מכל ספרי העיון שקראתי,לא יצא לי עדיין להנות מברברה טוכמן, על אף ששמעתי עליה המון בהקשרים היסטוריים. ועכשיו הזכרת לי את קיומה..תודה.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
תודה, אירית.
|
|
|
אירית פריד
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מעולה !
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
מרגישים שזה כך. גם האיוולת וגם יכולת התאור.
|
|
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
ברברה טוכמן לא הייתה היסטוריונית בהשכלתה, אך הייתה לה יכולת מופלאה לתאר את ההיסטוריה כתמונה מרהיבה ומורכבת, שבסופו של דבר מובילה לתובנה מרכזית, כמו, האופן שבו האיוולת היא הגורם שמניע את ההיסטוריה.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
תודה, יונתן.
|
|
|
יונתן בן
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
סיקורתותחית. סקירה + ביקורת + תותחית.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
תודה, צב.
|
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
כוורן-
ראיתי את התשובה המקורית שלך "למחשבות" וצחקתי כשכתבת: "הרווח הזה נותן לך מרווח לנשימה." |
|
|
הכוורן
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
דני , למה לא לשים רווח ? תנסה , זה כיף לא נורמלי !
|
|
|
צב השעה
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
מחשבות, זר שייקלע למקום עלול עוד להחשיבך כנפש הומיה... אבל הרווחת את המחמאה של דני בזכות.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
תודה, דני. באפרוריום היומיום, אני שמח לקרוא תגובות כמו שלך. לפעמים אני מרגיש
שאיבדנו את חדוות הדברים הקטנים והנה באה תגובה מפתיעה ונעימה כמוח שלך.
|
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
אני מרגיש צורך להוסיף עוד משהו.
עליך מחשבות. אני חושב שהצבת רף גבוה למקום הזה. הביקורות שלך, התגובות, לשונך המושחזת, וגם העין הפקוחה, כמו גם ההקפדה על השפה ודקדוקה, תרמו לא מעט לאיכותו הנדירה. אתה בהחלט מושך את המקום למעלה, שומר על רמתו, וביחד עם כותבות וגם כותבים נהדרים כאן, האתר הזה הפך לבית ספרותי עבורי. וזו הזדמנות להגיד בשמי: תודה. לך! לכולן! לכולם! והנה, הקפדתי ולא שמתי רווח בין המילה לסימן הקריאה! |
|
|
חגית
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
אהבתי את הדו משמעות במשפט הזה.
תודה, מחשבות, שיהיו לנו הפתעות טובות.
המשך יום נהדר. |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
חגית, כשרואים מחשבות יש תמיד הפתעות.
|
|
|
חגית
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
ואיך נתקלתי
רק כרגע בביקורת הנפלאה הזו?
|
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
מחשבות-
כצפוי, הסקירות שלך מרתקות ועמוקות. מקבל את ההמלצה שלך ואני מוכן לבור את המוץ מהתבן ורק בגלל שזו ברברה טוכמן. כמובן שתסייע לי לקרוא בשקיקה, התקופה המדוברת שמרתקת אותי תמיד. |
|
|
shila1973
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
חוות דעת מעולה ופרטנית!
לא נפלתי מהמגדל הגאה, אולי מכיוון שהמורה שלי להסטוריה אהב לצטט ממנו אך ממש התרשמתי מראי רחוק, אודות ארועי המאה ה-14 ואוגוסט 1914 על מלחה״ע הראשונה. היא כותבת בצורה מרתקת והופכת את ההסטוריה לסיפור ששווה לחפור בו |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
אני אומר שרואים שהיא עשתה תחקיר רציני. קראתי ברציפות ולא תמיד התפעלתי, לא תמיד
הבנתי לאן היא מובילה ומה כוונתה. הפרק הראשון היה כמו שכתבתי דרמה תקופתית. הפרק על המוזיקה הגרמנית היה מרשים וסוער. הפרק החותם על הסוציאליזם היה מה שאז ומה שהיום: כשמדברים על הסוציאליזם נגמר נייר הטואלט.
ומה השורה התחתונה? ספר ראוי למי שמוכן להוציא את המוץ מהתבן ויש לו סבלנות. |
|
|
בת-יה
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
יפה, רק שמהביקורת שלך עולה שהספר לא הכי טוב - אז למה 4 כוכבים?
ובנוסף, העובדה שאתה 'מכור' לצרפת לא אומרת שכולם כאלה, וכפועל יוצא הם גם לא ממש מכירים את הארץ הזאת.
|
|
|
חני
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
שמעתי כל כך הרבה על טוכמן והרבה דברים טובים.
כשאתה באמת אוהב ספר אי אפשר לא להרגיש התפעמות.ופה קצת יצאת פוליטיקלי קורט.לא פה , ולא שם.מה בעצם אתה אומר כאן? אוהב או לא?
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
כרמליטה, עשרות מיליוני אמריקאים בקושי מכירים את השכן. לרוב לא. הם לא דוגמה לכלום.
מצד שני, לי יש בהחלט אובססיה לפריז.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
כרמליטה, עשרות מיליוני אמריקאים בקושי מכירים את השכן. לרוב לא. הם לא דוגמה לכלום.
מצד שני, לי יש בהחלט אובססיה לפריז.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
ותודה לכולם בינתיים.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
כרמליטה, עשרות מיליוני אמריקאים בקושי מכירים את השכן. לרוב לא. הם לא דוגמה לכלום.
מצד שני, לי יש בהחלט אובססיה לפריז.
|
|
|
אנקה
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
מחשבות, ביקורת משובחת לספר היסטוריה.
שאפו !
|
|
|
כרמלה
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
מחשבות -
תודה על התשובה המפורטת.
.ד.א - עשרות מיליוני אמריקנים לא מכירים את פריז..... |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
בדיוק.
|
|
|
חמדת
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
אפשר להתענג יותר כאשר קוראים על התקופה הזאת בספרו של צוייג "העולם של אתמול".
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
כרמליטה, אפשר לא להכיר את פריז? לא מניתי אף מעלה זה משום שמדובר בחיבור
מרשים, אבל מרשים מדי. בהחלט ספר המכיל המון ואת זה אי אפשר לקחת ממנו. טוכמן בהחלט הקיפה נושאים חשובים ובוערים אז, אבל אם הניסיון היה לקשור את כולם למלחמה, הרי זה היה ניסיון אל-כשל. כל דבר היה יכול להצית מלחמה ולבסוף היא הוצתה במקרה. מלחמה שהתחילה בקול תרועה רמה והדרדרה למלחמת חפירות עקובה מדם.
|
|
|
כרמלה
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
שמחתי לראות שנתת ארבעה כוכבים
לספר, אבל לא מנית אפילו מעלה אחת שלו.
אני יודעת שאתה נמנע בדר"כ מלקרוא ספרות עיון, אלא בנושאים הבוערים בך. כנראה שההיסטוריה של ארה"ב לא נמנית עליהם. אני בטוחה שטוכמן מזכירה בספר את ויליאם ג'נינגס בריאן למשל, אחד משמות המפתח של התקופה בארה"ב, גם אם שמו אינו מוכר למי שאינו בקיא בתקופה. בדומה, רבים מהקוראים אליהם מכוון הספר לא מכירים את פריז. ** ובהמשך לכוורן - "אולי המשפחה האמיתית שלך היא משפט שבו כל פסיק עומד במקומו" (מתוך הסיפור איטליה/מרקו לודולי.) |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
כוורן, משעשע אתה. אם אתה יודע שזה לא תקין...
|
|
|
הכוורן
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת כמו שביקורת צריכה להיות : יסודית , מעמיקה , עניינית , מנומקת.
לא להעיר לי בבקשה על רווחים בסימני הפיסוק - אני יודע שזה לא תקין אבל זה נותן לי מרווח נשימה. |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
סנטו, גם אני הרגשתי שבשפת המקור עדיף. יש לי רקע על התקופה ולכן סיימתי את הספר.
|
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
אופייני (סוף פסקה רביעית). קצת הגהה.
|
|
|
משה
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
ספר טוב מאוד. ברברה טוכמן ידועה בשפה הקולחת שלה ויודעת כיצד לספר היסטוריה בצורה מעניינת. קריאה בשפת המקור מענגת ביותר, בתרגום הרבה מהקסם של המחברת אובד.
למי שאין רקע בסיסי בהיסטוריה של התקופה הקריאה אכן קשה יותר. ספרים מומלצים אחרים שלה הם "מצעד האיוולת","סטילוול", "ראי רחוק", "התנך והחרב". |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
לא קראתי את הספר הזה, למרות שהוא בבית.
מ"מצעד האיוולת" נהניתי מאד. אניחושבת שאלה מסוג הספרים שאם קוראים ברצף - כמו ספרי קריאה - מפסידים. כדאי לקרוא אפיזודה ולנוח. |
48 הקוראים שאהבו את הביקורת
