ביקורת ספרותית על שהיד מאת דני בר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 7 בנובמבר, 2016
ע"י אלון דה אלפרט


****





תאמינו או לא, את ״שהיד״ קראתי בכמה שעות מעטות בדרך אל, מ, ובמהלך טיפול שיניים אימתני.
או כמו שאומר אצלנו הפתגם הידוע, גם כשהתרנגול הולך לשחיטה, הוא מוצא זמן לאכול גרגירים.

את הספר כתב, וזה ניכר מכל שורה, איש שב״כ לשעבר, או אם תרצו, גם אם תשים סיר על הראש של העז, עדיין היא נשארת עז.

משהו לא טוב קרה לנו כעם וכתרבות, ולא, אני לא מתכוון למירי רגב. אנחנו כבר לא מספרים סיפורים כמו שצריך. הפתגמים החכמים באידיש או בערבית ואפילו בעברית פינו את מקומם למשפטים פונקציונליים, דלים, ומחוסרי ברק. אייל גולן, למה אילנית לוי ואתה נפרדתם? גולן: ״כמה אתה יכול לאכול סטייק אנטריקוט? אני לפעמים רוצה פרוסה עם שוקולד״.

נו. זה מה שנשאר מהראש היהודי.

ב״שהיד״ פורס דני בר בכישרון רב סיפור קטן על מערכת היחסים המורכבת בין העמים הישראלי והפלסטיני, ובייחוד בין אנשי השב״כ העושים לילות כימים על מנת שכולנו נוכל להעמיד פנים שאנחנו ישנים בשקט, לבין החבר׳ה מהצד השני של המתרס שעסוקים ללא הרף בשאלה איך להרוג כמה שיותר מאלה שישנים בשקט. הצד הישראלי מתואר כתכליתי, ממזרי, חכם, תכול עיניים ומוסרי עד אין קץ אם כי כמעט רובוטי ומחוסר אישיות, בעוד הצד הפלסטיני מתואר כנחשל, כפרי, מסוכסך, פרימיטיבי, פטריאכלי, ייצרי ואנושי, ולא חולף בו עמוד אחד בלי שיהיו בו פתגמים עסיסיים ומדוייקים בערבית מתנגנת ומפותלת מלאה בחכמת המדבר, גם אם אמא שולחת את הבן שלה לקנות פיתות או לחילופין צורחת על מישהו שמנסה לכפות את עצמו עליה, לא עלינו. אני כמעט מקנא בהם, בפראים האצילים האלה.

ספר מותח, כתוב היטב, פחות חופר ממישקה בן דוד עם ענייני המוסד שלו, אמין למדי גם אם טבול במעט פאתוס, קצר (בערך 200 עמודים), ואפשר להגיד לזכותו (הרבה) שהצלחתי לקרוא בערך 40 עמודים ממנו בזמן שהרופא בלבן קדח לי את הצורה עם מכשירי העינויים שלו ואיזן עם הפכפוך השטני של הסאקשן.

או כמו שאומרים, אפילו כשהיהודי סובל, מצווה לרושש אותו. (וכמו שאמר פעם אבי דיכטר, יותר ערבי ממני: אם הראש שלך בתנור והרגליים בפריזר אז בפופיק נעים לך, בממוצע.)


****
40 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
גלית (לפני שנה ו-2 חודשים)
ד.א אלון אני איתך בכל השאר - בכל מקום כולל עמודים בהסתייגות אחת- לעולם לא בזמן נהיגה גם לא בפקק נוראי.( ומסתבר שגם לא על כסא רופאת השיניים אם כי ניסיונות לקרוא תרגום בטלוויזיה בלי משקפיים יכולים בכל זאת לכסות את זה)
שרון מוזס (לפני שנה ו-2 חודשים)
ברור שזה קשוקש חחחח.... אבל ספור טוב
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-2 חודשים)
בואי נגיד שאני ממליץ על קריאת ספרים על כורסה נוחה מול האח המבוערת כשחתול מנמנם לך על הברכיים
גלית (לפני שנה ו-2 חודשים)
סוגדת לך בחיי
מעולם! מעולם לא עלה בדעתי לקרוא בזמן הטיפול. ואני מבלה על הכסא הזה בחישוב זהיר. בערך שנה מחיי ( עד כה)את הקטע עם האוזניות ניסיתי - זה לא מנע את הזמזום בגולגולת,טלויזיה לא מסיחה את הדעת,
אבל איך אני אחזיק ספר בזמן שהידיים שלי עסוקות ב חניקת ידיות הכסא?
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-3 חודשים)
חחחח, לא להתייאש!!
Shirley (לפני שנה ו-3 חודשים)
אין ספק שאתה מעורר השראה. אתמול ניסיתי לקרוא במהלך טיפול שיננית. נכשלתי.
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-3 חודשים)
אין, תחליפי מקצוע, תאמיני לי
פואנטה (לפני שנה ו-3 חודשים)
פירורי בורקיטז
עשו סתימה בתוך הסאקשן
אז יש סיכוי מאוד גדול
שהתביעה בדרך, סאנשיין!
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-3 חודשים)
זה לא היה פשוט, אבל מישהו היה צריך לעשות את זה. התנדבתי. בסך הכול רציתי לחזור הביתה בשלום
froji (לפני שנה ו-3 חודשים)
איך? איך בדיוק הצלחת לקרוא בזמן טיפול שיניים?
froji (לפני שנה ו-3 חודשים)
איך? איך בדיוק הצלחת לקרוא בזמן טיפול שיניים?
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-3 חודשים)
חחחח
תכלס אכלתי בורקיטס חצי שעה לפני הטיפול.
וגם תוך כדי זה קראתי את הספר. מה תגידי על זה?
פואנטה (לפני שנה ו-3 חודשים)
טיפול שיניים זה עז...
ואם כבר הפכת עזים לחגיגת חושים
אז למה לא לנגוס באיזה בורקיטז
עם שני שליש השיניים שלא זקוקים לפרוטז?
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-3 חודשים)
אם הייתי מכור, לא היו עוברים לפעמים שבועיים בלי ספר. זו פשוט דרך לנסות ולהסיח את הדעת
אוקי (אורית) (לפני שנה ו-3 חודשים)
דוגמה להתמכרות התנהגותית :)
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-3 חודשים)
דני - תודה על התגובה. כתבת אחלה ספר, והצלחת לרתום באופן משכנע חתיכות מהמציאות לתוך עלילה בדיונית.
אגב, גם את הספר עצמו קניתי מאיש שב"כ. אתם בכל מקום, בחיי
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-3 חודשים)
תודה חני, הזוויות זה מה שמשאיר אותי בחיים
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-3 חודשים)
זה פתגם, שונרא, תאשימי את הערבים, הם הכניסו לי רעיונות לראש
שונרא החתול (לפני שנה ו-3 חודשים)
מי שמתחיל עם שחיטת תרנגולות ואחר כך שם סירים על ראשים של עיזים, מגיע לו טיפול שיניים אימתני.
דני בר (לפני שנה ו-3 חודשים)
תגובה שלי- מחבר הספר
אז גם לי יש מה להגיד בתור מחבר הספר :)
נהניתי מהביקורת שלך, על שלל המחמאות וגם השוטים שבהם הצלפת בעדינות.
הלשון שלך עסיסית, ואי אפשר היה למחוק את החיוך כשקראתי את מה שכתבת...בקלות זה יכול היה להיות עוד פרק בספר:)
אגב..בקרוב תצא המהדורה החמישית, ועשיתי בה שינויים רבים, מקווה שיטיבו עם הספר.
תודה אלון:)
כרמליטה (לפני שנה ו-3 חודשים)
לקרוא בזמן טיפול שיניים - נראה לי רעיון מגניב לתמונת פרופיל ולפרסומת לעידוד הקריאה.
חני (לפני שנה ו-3 חודשים)
אוהבת לקרוא אותך.אוהבת את זוויות המחשבה שלך כשאתה מפשט את העניינים ולא עושה אותם מסובכים יותר כמו אצלי בסקירה על הספר.
צחקתי מהסיר על ראש העז...וזה כנראה נכון.

אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-3 חודשים)
לא, אני קורא בכל מצב. גם תוך כדי הליכה ברחוב, כולל להתנגש בעמודים
מלכה לוין (לפני שנה ו-3 חודשים)
ולחשוב שאני מסוגלת לקרוא ספר רק במיטה, מתחת לפוך... מפונקת.
מחשבות (לפני שנה ו-3 חודשים)
שעשעת אותי מאוד, אלון, ולא פעם אחת. האמת היא, שמה שאני חושב על הפלשתינאים זה בדיוק כפי שמתואר ויותר גרוע.
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-3 חודשים)
טכנית, כשהראש של הרופא תופס שליש משדה הראייה שלי, נשארים עוד שני שליש. במקום לפכור את הידיים ולקלל את העולם, אני מחזיק איתן ספר
אפרתי (לפני שנה ו-3 חודשים)
אני לא מבינה איך אתה עושה את זה טכנית.
מסמר עקרב (לפני שנה ו-3 חודשים)
צריך הרבה אומץ כדי לקרוא ספר במהלך טיפול שיניים, ועוד "אימתני" כזה, כפי שכתבת. לכן, אריה (ולא תרנגול) אמור היה להופיע בפתגם, ומלך החיות בטח קיבל טיפול כתר...
אני רק לא מבין איך הדבר אפשרי מבחינה פיזית. נראה לי בערך כמו לעשות אפצ'י בלי לעצום עיניים...
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-3 חודשים)
שנים מצאתי תירוצים. הסכנה היא שעלולים להגיע למקומות לא טובים עם שיניים, אין לזה סוף והמחיר יקר.
לפני שבע שנים החלטתי שאני בנאדם מבוגר ודי עם זה.

ולגבי "שהיד", כל אחד עושה את עבודתו ואת תפקידו. התפקיד "הציבור" הוא, לרוב, לישון בשקט.
ולצרוך כמה שיותר וזה
רחלי (live) (לפני שנה ו-3 חודשים)
אלון, לפני הכל אני מצדיעה לך, רק המחשבה ללכת שוב לרופא השיניים גורמת לי לנבור במוחי ולמצוא את שלל התירוצים שהייתי אומרת למורים בביה"ס. שנית, קראתי את שהיד, ואין לי מושג למה בסוף הרגשתי אכזבה, ולא מהספר!!!
התאכזבתי כי כפי שציינת אנשים רבים עושים ימים ולילות בהגנה עלינו, ואנחנו?
ממלאים פוסטים שלמים, ראיונות, ושלל תמונות פפארצי, כי אייל גולן ואלירז שדה נצפו שותים יחד....הזוי.
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-3 חודשים)
פעם הייתי שומע מוזיקה באזניות. מה שהיה לי בשלוף היום זה ספר. זה עדיין חולני, אין ספק.
עמיר ש. (לפני שנה ו-3 חודשים)
יש מצב שלא הבנתי אותך - אתה קורא !! אשכרה קורא !! מספר (עם דפים או דיגיטלי, לא משנה לצורך העניין) בזמן בו רופא השיניים מטפל בך. ככה במאוזן, פה פתוח, מנורה של לא יודע כמה וואט מולך. הזאתי עם הסקשן מצד אחד ההוא עם מכשירי העינויים מצד שני - ואתה קורא. מספר. ועוד אתה טוען שלא מסתובבים זומבים סביבנו...
לי יניני (לפני שנה ו-3 חודשים)
תודה...על הסקירה ... נחשפתי לעוד משהו. גם אני מתענה בימים אלה מול האיש עם החלוק הלבן שנהנה לקדוח. :-)





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ