ביקורת ספרותית על שאנטראם מאת גרגורי דייוויד רוברטס
בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 30 באוקטובר, 2016
ע"י נצחיה


אמרתי בעבר, ויותר מפעם אחת, שבעיני יש הגבלת גודל על אורכו של רומן. רומן אמור להתפרס על היקף שבין 300 ל- 500 עמודים. פנטזיה זה עניין אחר, כי צריך מקום כדי לבנות עולמות זרים על כלליהם השונים. גם סאגה זה עניין אחר, מסיבות שאין צורך לפרט. בלי החריגות האלה, אין הצדקה לרומן שארוך מ-500 עמודים. חשוב לדעת שתמיד, לכל כלל יש יוצא מן הכלל. וגם לכלל הזה יש יוצאים. עמוס עוז, למשל, כתב את סיפור על אהבה וחושך בשבע מאות עמודים שכולם חשובים ומילה מיותרת אין בהם. יש האומרים שגם הוא היה יוצא נתרם מעורך קפדני שהיה מעיף החוצה מאתיים עמודים. אישית אני לא חושבת ככה , אבל מבינה את הנאמר.

סיפרתי בעבר, ויותר מפעם אחת, על הקשיים שיש לי במציאת ספר קריאה בספרייה המצומצמת של מקום מגורי. לכן, ובכפוף לשעות הפתיחה המצומצמות ממילא בחודש של חגים, גברתי על הסתייגויות האורך, ולקחתי את "שאנטראם" עטור התשבחות מכאן. ועיקר ההסתייגות הראשית שלי היתה כמובן האורך. 990 עמודים שזה היקף שמתאים בדיוק לשלושה רומנים. ואחרי שלושה וחצי שבועות של קריאה ארוכה עד מאוד אני יכולה להגיד שהספר הזה אינו יוצא דופן והוא מהווה עוד אישוש לתיאוריה שלי. מציעים לכם ספר בעובי כזה? אל תקראו. פוחדים שאתם עשויים לפספס אם לא תקראו? דלגו חופשי.

מה יש כאן? המחבר, שהוא פושע מורשע שברח מבית כלא באוסטרליה, לפחות לכאורה, מגיע בבריחתו להודו, לפחות לכאורה, הוא לומד את שפות הארץ, פוגש אנשים שהופכים להיות חברי נפש, ועושה (לפחות לכאורה) שנים ארוכות עתירות אקשן רב ופעילות על גבול החוק. כלומר על הצד הפלילי של גבול החוק. חוץ מזה הוא גם מתגלגל לאפגניסטאן ומסייע שם למלחמה, ועוד ועוד גלגולים מגלגולים שונים. הוספתי "לפחות לכאורה", כי אני לא מאמינה לו. מתקשה להאמין למיתוסים של פושע בעל לב זהב, טרוריסט פילוסוף או כל צורה אחרת של הגלגול הזה. לא מאמינה לחצי מהאירועים, בטח לא לדרך מפארת-העצמי שבה הוא מתאר אותם. פשוט לא. כן, יש פה ושם תיאורים יפים, ומשפטים ניו-אייג'יים שלפחות על פניהם נשמעים חכמים. אבל הכל מתובל בכל כך הרבה הרג, רצח, פציעה מכוונת, זיופים, גניבות, מסחר בשוק שחור, ניסויים בבני אדם ושאר עוולות נוראיות, שלא מאפשרים להנות מהספר, אפילו לו היה נכתב כבדיון ולא כסיפור אמיתי.

זהו. לחלוטין אובר-רייטד. זו דעתי. וארוך מדי, כבר אמרתי.
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
חחח... מחשבות, מחשבות.. אגב, (שוב) מסכים עם אלון, לגמרי - מופלא. ואגב, אם אתגלגל למטה בתגובות - גם "בשבילה ציפורים" - מופלא. לא פחות.
גלית (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
ספר נהדר! וכמו אלון!!!
מורי (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
סעעעממקק, צריך לקדם ומהר.
אלון דה אלפרט (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
טוב, נו, זה ברור שאני לא מסכים. לא אהבת, וואללה, מקובל. אבל המציאות, ואפילו מציאות מומצאת, לא תמיד מוצאת את עצמה במבנה קוהרנטי עלילתי מוחלט. הספר הזה מכיל בתוכו המון סיפורים, וסיפור מרכזי אחד, שבמהלכו האיש הזה, הפושע האוסטרלי המחוספס עובר תהליך - גם אם הוא פאקינג המציא כל מילה בו. אני באופן אישי מאמין לתהליך הזה, מאמין לסיפור הזה, ולמיליון הסיפורים האחרים שהתפצלו ממנו בדרך. אני חושב שלא רק שהספר לא מדבר על ירי וגניבות ואלימות, אלא בדיוק להיפך, על הטוב, החמלה, האהבה, היופי, כל מה שתרצי, שנמצאים בתוך מאסה אנושית עצומה. ברור לי שלא תסכימי, ושאת מרגישה אחרת. אבל אני חייב להגיד שוב, שבעיניי הספר הזה נמצא בדיוק על הקצה השני של הסקאלה של "בזבוז זמן" הוא בדיוק ההיפך מבזבוז זמן, ושאם יש ספר של 1000 עמודים שראוי לבזבז עליו את הזמן, זה בדיוק הספר הזה.
נצחיה (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
הממ, אלון. כתבתי את הביקורת שלי ונכנסתי למקלט ל-18 שעות רק בגלל שידעתי שזו תהיה התגובה שלך.
למעשה רק בגלל ההתלהבות שלך המשכתי בהתמדה לקרוא אותו, אולי תבוא הגאולה מעבר לפינה. כלומר המשכתי לקרוא, ואז הבנתי שבאמת בטעות חזרתי איזה מאה עמודים, או דילגתי איזה חמישים, והכל ממילא כלכך מעורבב ומבולגן שזה אפילו לא באמת משנה לי אם אני קוראת שוב את אותם חמישים עמודים (ממילא התערבבו בדייסה סמיכה במוח) או מדלגת על חמישים.

מה חסר? עלילה. באמת. כי עלילה זה לא רק אנשים שעושים דברים, זה קורה כאן בלי סוף. אני מסכימה שכל הזמן קורים דברים, אפילו בין הגיג פילוסופי בגרוש אחד למשנהו עוד קורים דברים. אבל עלילה היא קו מארגן, מטרה,תמה עיקרית או תזה. מה שיש כאן זו התגלגלות שהיא קצת חסרת פואנטה.

ולא מפריע לי שהוא המציא חצי מהיריות או קרבות או פציעות. גם לא הפריע לי שלטענתו הוא לא הרג אף אחד במהלך כל הקרבות עתירי הדם והפציעות והאימה (יש מספיק גם אם רק חצי אכן קרה). זה לא מפריע לי. מה שמפריע לי, למה שאני לא מאמינה זה לשקר הזה של הפושע טוב הלב. לזה שאתה יכול לגנוב ולשדוד ולזייף ולהר... טוב, לפצוע קשה, ולהישאר טוב לב וזך עיניים שמציל אנשים ממלריה. שאתה יכול להיות טרוריסט עם דם על הידיים ולהישאר פילוסוף מופלא ואב רוחני. את זה אני לא קונה. ואם לא קונים את זה - אין טעם לספר. בכלל.
נצחיה (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
ראסטה-לב: הרבה מקום, והרבה זמן. קחי בחשבון.
נצחיה (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
אוקי - תישארי, למה להישלח סתם ככה? בטח להישאר.
נצחיה (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
טוב, אפרתי "בשבילה...." הוא דוגמה מעולה.
לא אותו דבר, לא באותה צורה, אבל בהחלט ספר ארוך מדי.
ואיך כתבתי שם על הגיבורים? "אחד שהוא בטלן ורודף שמלות וחושב להיות סופר, אחד שהוא קומבינטור גדול על גבול הפשע, עוד אחד רוחני-רוחניקי שחוזר בתשובה וחוזר חזרה וממשיך לחפש את עצמו. כמו כן יש בחבורה את מיכל היפה שהמספר לא יודע שהוא בעצם אוהב כל השנים האלה". אז בערך. רק שכאן האהבה אל היפה היא הבטחה חסרת כיסוי. נ
נצחיה (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
שאולי, יכול להיות שזה הקצב. לא ניתחתי עד העומק הזה.
אבל להודים אחרים התחברתי. טוב, לפעמים. אבל איך קוראים אותו, לא איזון עדין. נו, שידוך הולם, מוזיקה שקולה - כן, ויקראם סת, אז אותם אהבתי למרות אורכם המולטי-בלתי אפשרי.
נצחיה (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
מחשבות, אשמח לשמוע את דעתך. אם ההיסטוריה יכולה ללמד משהו, יש סיכוי טוב שאם לא אהבתי אתה דווקא תעוף עליו. זה יהיה מעניין לראות.
-^^- (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
חשבתי לקרוא אבל אני מתלבטת
yaelhar (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
אני דווקא אהבתי.
לדעתי מספר העמודים אינו מגדיר שום ספר. תלוי מה כתוב בעמודים האלה. ברור שהוא המציא חלק, אבל ברור שהוא מספר סיפורים בחסד.
אלון דה אלפרט (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
להתפזר, אנשים, אין כאן מה לראות. קדימה, גבירתי. גם אתה, אדוני.
:-)
שאנטראם, אם ייסלח לי, הוא ספר כביר.

אם היו בו 2000 עמודים, גם אותם הייתי קורא, ולא מרגיש. מה חסר, נצחיה? את תמיד מבקשת עלילה? קיבלת עלילה, ואפילו כזו, כדברייך, שמספיקה לשלושה, או חמישה, ספרים. אחלה עלילה שבעולם. אז יש פה הרג, ופציעות, והוא המציא חצי. אז מה?
אפרתי (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
אוקי היקרה, אנחנו רוצים אותך בארצנו הקטנה והמהבילה. בעניין שאנטראם, ישלחו אותך להודו המצחינה והמבעבעת, לא לסקנדינביה.
Rasta (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
עוד לא יצא לי לקרוא ספר בסגר גודל כזה. את שאנטראם אני ללא ספק אקרא בגלל אהבתי להודו ולמזרח. אצטרך לפנות לו זמן ומקום בקרוב!
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
וואי, וואי כבר אני רואה איך אני נשלחת אל עצי ההסקה היבשים הקפואים לחוף בחוף הנורדי האפור.... :)
אפרתי (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
הנה, כבר אמרת את זה... לפחות בעניין בשבילה גיבורים עפים, אני יכולה להגיד שאת צודקת לגמרי...
http://simania.co.il/showReview.php?reviewId=70182
שאנטראם יושב לי ליד המיטה ועכשיו ביאסת אותי. אז אולי לא אעשה כמו מחשבות, כי קניתי בעצמי וצריך לגמור מהצלחת.
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
את שאנטראם מאודדד אהבתי. כך גם את "בישבילה..." של גוטפרוינד. שניהם נפלאים. אף אחד מהם לא היה לי ארוך מדי.
די מסכימה עם שאולי, נדמה לי שההערה הזו נכונה בהתייחס לארכם של שני הסיפורים (בשני, בלי כל קשר למנטליות הודית, כמובן. אולי לכזאת מסיני).
אפרתי (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
אני קוראת עכשיו ספר ארוך שקיצוץ מסיבי היה עושה איתו חסד מופלא, וזה ספרו של אמיר גוטפרוינד, בשבילה גיבורים עפים. כתוב נהדר, אבל ארוך מדי.
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
אפרתי (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
כמו מחשבות.
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
מורי (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
הספר מחכה בבית. אתחיל ואם הוא כל כך מתיש, ינטש מיד.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ