אינני זוכרת מי המליץ על הספר המיוחד הזה של הריסון. בעיני זוהי יצירה מחושבת היטב ובנויה כמותחן פסיכולוגי מן הטובים ביותר שקראתי.
ההמלצה שקיבלתי על הספר הייתה מלווה בפרטים על הסופרת, <mark>א.ס.א הריסון</mark>. היא לא זכתה לחוות את התגובות הנלהבות שהספר קיבל בחוגי מבקרי הספרים מהז'אנר הזה - מותחן פסיכולוגי. היא נפטרה בגיל 65 ממחלה קשה.
על הספר עצמו - החלוקה בספר נעשית באמצעות פרקים של "היא" ו"הוא" לסירוגין - ב

בתוך היקום הזה הנקרא "יחסי גבר ואשה" מסומנים כמו במפה טופוגרפית הרים ועמקים, מערות עמוקות וחשוכות, וגם אור שמש וצחוק. כל ספר שקראתי על הנושא - נראה לי שלפחות 80% מהספרים הנכתבים הם על הנושא - איפיין את "המפה הטופוגרפית" הזאת בדרך אחרת. כנראה כי אין אפשרות להכליל, ללמוד מניסיון אחרים, להניח תגובות של זוג אחד לפי סיפור של זוג אחר. הספר הזה מדגים את האמיתה הזאת בצורה בהירה ומפורטת.

ג'ודי וטוד הם ב

האישה השקטה.
כמה אהבתי את השקט שבה, נינוחה , לא כועסת אף פעם. תמיד מדברת ברוגע ובהבנה.
קינאתי בשלווה שלה, ביכולת שלה לא להתעצבן ולקחת ללב . בדיוק מה שאני רוצה להיות.

כמה שנאתי את התכונה הזו שבה, מה זה השקט הזה? תדברי, תכעסי תצעקי עליו, הוא רוצה לדעת שהוא לא בסדר. גם לכעוס זה בסדר , גם לצעוק זו דרך התייחסות לאחר.

ג'ודי וטוד כבר 20 שנה חיים יחד, היא לא רוצה להתחתן, וילדים א

סיפור נפלא, חיי זוגיות "מושלמים" אין איש היודע את כל המסתתר מאחורי ההכחשה. הבגידות שגודי מתעלמת מהן כדי לא לערער על שלמות העולם אותו בנתה סביבה. חופש הפעולה של טוד המסבך אותו. כל שהזדקק לו הוא התווית גבולות ברורים.
אינו מוצא את עולמו בקשר עם בת זוג צעירה המכתיבה לו את התנהלותו למרות רצונו.