ביקורת ספרותית על ספוטניק אהובתי מאת הרוקי מורקמי
ספר טוב

---

למי שאוהב מעברים בין עולמות, טשטוש מכוון בין חלום למציאות וכל זאת בכתיבה מדויקת ורגישה מורקמי הוא הסופר בשבילו. כשהוא מתאר אי ביון אז הקורא זוכה בביקור באי ביון. רואה את הים הכחול נהנה מקרירות המים והחוף הריק. מריח את צמחית סלעי הכורכר ומזיע בשמש הקופחת על ראשו. חש בצימאון ללימונדה קרה. בלילה פרושים השמיים מלאים בכוכבים ובטברנות הקטנות יושבים תושביו של האי לכוסית ולשיחה. מי שמתפס בלילה על הגבעות התלולות והשוממות של האי יכול בקלות לחוות את הבדידות והריחוק עם הרוח הקרירה שמנשבת מהים. באותו כשרון מצליח מורקמי להתחבר לתחושות הבדידות של אהבה לא ממומשת, של אי התאמה בין האוהב לנאהב. לצורך באיפוק על אנושי במקום שבו צריכה להתפרץ שמחה גדולה. הבדידות המייאשת האכזבה וחוסר התוחלת הן נחלתם של רבים ונושא לא חדש בספריו ואני בטוחה שיש עוד מי שהיה רוצה ברגע זה או אחר לחצות שער מסתורי לעולם מקביל שבו עניינים מסתדרים טוב יותר. הסיום של הספר נשאר אניגמתי ומזמן הרהורים.

» ביקורות נוספות של pen
» ביקורות נוספות על ספוטניק אהובתי