ביקורת ספרותית על ספוטניק אהובתי מאת הרוקי מורקמי
ספר טוב

---

לא הייתי אמורה לקרוא את "ספוטניק אהובתי" עכשיו. ממש לא. קודם כל אני באמצע ספר אחר, ואני לא מאלה שקוראים כמה ספרים בו זמנית. אני אישה של ספר אחד. דבר שני- יש יותר מדי ספרים אחרים על המדף, מחכים בסבלנות לתורם להגיע אל השידה המכובדת שליד המיטה.

אבל הייתי בקניון עם אחותי. אתם מכירים את זה שאתם עוברים ליד חנות ספרים משומשים, או דוכן ספרים פגומים שצועקים "מציאות!!" אבל אתם עם מישהו שהמון מילים המודפסות על גבי עמודים הכרוכים בכריכה, לא ממש עושות לו את זה? לא נעים לכם לעצור, להתחיל לרחרח, לחטט. זה הרי יכול לקחת שעות. אז ככה הרגשתי, כשנכנסתי לקניון עם אחותי וראיתי את דוכן הפגומים של סטימצקי, עומד לו כמו אנייה של שפיות שהטילה עוגן בלב ים של כאוס, כשעל תרנה מתנוסס השלט "ספרים ב- 20 שקלים".
בפעם הראשונה שעברנו בלעתי את הרוק והתעלמתי. כמעט קיבלתי נקע בצוואר מהניסיון להציץ על הסחורה תוך כדי הליכה ופטפוט. בפעם השנייה שעברנו ליד האנייה, שלחתי את אחותי לקנות לעצמה איזה קרואסון במאפייה שליד, וצללתי פנימה. בזמן הקצר שהיה לי מצאתי את "ארוחת הערב" ואת "ספוטניק אהובתי", וחשבתי לעצמי שהטיול לקניון המלא עד אפס מקום בעם ישראל, בשיאו של הקיץ, היה שווה את הטרחה.

במונית השירות שלקחתי הביתה הוצאתי את "ספוטניק" מהשקית והתחלתי לקרוא. וככה השתחל לו עוד מורקמי אחד אל השידה שליד המיטה. שלא בתורו.

עם התחלת הקריאה חשבתי שיש לי בעיה קשה עם התרגום. זה לא הרגיש לי מורקמי והאשמתי את המתרגמת. יכול להיות שהיא באמת אשמה, אני לא יודעת. את שאר הספרים של מורקמי שקראתי, קראתי באנגלית, או שתורגמו מאנגלית לעברית, ולא היישר משפת המקור. משהו בכתיבה הרגיש לי מאוד בוסרי ולא בוגר. התחושה הזו השתפרה עם התקדמות הספר. יכול להיות שפשוט התרגלתי.

ספוטניק מזכיר במידה רבה את "יער נורווגי". כמו ביער נורווגי, גם פה המספר הוא בחור צעיר ומשכיל, מיושב בדעתו (ק' בספוטניק, ווטנבה ביער נורווגי), המאוהב בבחורה לא מושגת (סומירה בספוטניק, נאוקו ביער נורווגי), מוזרה משהו, מיוסרת, מתוסבכת זה לא מילה. גם פה לאותה בחורה נחשקת יש בת לוויה מבוגרת יותר, המתפקדת כ"הורה האחראי" (מיו בספוטניק, רייקו ביער נורווגי), גם פה הבחור –המיושב- בדעתו שלנו נפגש בסופו של דבר עם אותה בת-לוויה אחראית וגם חושק בה קצת על הדרך.

המאהבת הנשואה של ק' אוהבת אותו, אבל ק' מאוהב בסומירה. סומירה לא אוהבת גברים, היא מאוהבת במיו. מיו לא אוהבת נשים, גברים או את בעלה, והיא בטח שלא מעוניינת ביחסים אינטימיים עם אף אחד מהנ"ל. נשמע מבלבל? זה רק נשמע ככה.

אם משתמע מדברי עד כה שלא אהבתי את הספר או שלא נהנתי מקריאתו- לא כך הדבר. נהנתי לקרוא אותו. יש לו מה להציע מבחינת עלילה והרהורים בדברים שברומו של עולם. האהבה הלא מושגת שממלאת את הסיפור, ותחושת הבדידות והתסכול שהיא מביאה איתה, גרמו לי לבחון מחדש ולהעריך את האהבה הגדולה שאני זכיתי בה, שלעיתים אני חוטאת ומתייחסת אליה כאילו ברור שהיא שם ותמיד תהיה.
אם חשבתי שלא אמצא פה את הטוויסט הפארה-נורמלי, המעט לא מציאותי (לכל הפחות) שאני מוצאת בדרך כלל בספריו של מורקמי, הרי שלקראת סוף הספר מצאתי אותו, מבצבץ בעשרות העמודים האחרונים. וטוב שכך.

לא הטוב ביותר של הרוקי שקראתי עד כה, אבל בהחלט מספק כמה שעות טובות של הנאה.

» ביקורות נוספות של יעל
» ביקורות נוספות על ספוטניק אהובתי