ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 7 באוגוסט, 2016
ע"י פני
ע"י פני
גדר חיה – דורית רביניאן
מה חשב מי שהמליץ על ספרה של רביניאן לשלב את הספר לבחינות הבגרות הארצי? האם חשב על כך שיש להעביר את תלמידינו, חיילינו לעתיד, שיעור ביחסי ישראל-ערב על פי הספר עם כל המורכבות שבדבר? האם רצה להעביר את חיילינו העתידיים מכינה בעינויי נערים פלסטינאים בהיתקלויות ובאירועים בשטחים? או שמא רצה להעביר אותם קורס עיוני מזורז בנושא "אהבה דו-לאומית"?
צדקו מי שפסלו את הרעיון לשלב את הספר לבחינות הבגרות. ייתכן מאוד שעבורי כל הנקודות המוזכרות לא היו די מלפסול את הספר, לולא הנקודה העיקרית שהיא זו שהכריעה עבורי.
העלילה מתרחשת בניו-יורק. מוזכרים אתרים, מקומות, רחובות אמריקאיים - תשע, ארבעים ועוד מספרים, ואירועים שהם "שלושה שבועות מחג ההודיה עד חג המולד". היכן תיאורי ארצנו? היכן ירושלים, המקומות הקדושים לכל העמים, סמטאותיה, רחובותיה, שוקיה הססגוניים, ריחות וטעמים? היכן פלורנטין המתחדשת של תל-אביב, שצעיריה ממלאים מסעדות ובתי קפה? היכן כל שכיות החמדה של ארצנו הקטנה והיפה? היכן חגי ישראל במקום חג ההודיה וחג המולד? לא חסרים סופרים ישראליים אשר כותבים וכתבו על כל אלה, כי על אלה רציתי שתלמידי התיכון ילמדו. ולכן, מיד בדפים הראשונים הצדקתי את המחליטים לפסול את הרעיון מללמוד את "גדר חיה" לבחינות הבגרות.
התייחסתי רבות לנושא בחינות הבגרות ועתה אתייחס לספר עצמו. אין ספק שרביניאן כותבת יפה. הרי קיבלה פרס על ספר הביכורים שלה "סמטת השקדיות בעומריג'אן". הסופרת מלאת תיאורים ודימויים כרימון. שוזרת בספרה את אהבת הגיבורה, יהודייה ישראלית, לבחור פלסטינאי, בתיאורים מופלאים, ואינה פוסחת על הקור הניו-יורקי בעוד אבריהם קפואים מתחת לשמיכה. אינה פוסחת על וויכוח פוליטי בין בני הזוג שבעקבותיו מריבה המביאה לדמעות ולטריקת דלת רועמת. ויכוח זה אינו פוסח על ויכוחים דומים ומסעירים בינה לבין בני משפחתו הפלסטינאית ולמסקנה אחת של בני המשפחה שמדובר "בשני עמים אך בארץ אחת. בכל מקרה, גם אם יגיעו להסכם או שלא יגיעו להסכם, זו תהיה מדינה דו לאומית."
יחד עם זאת, הקורא יודע כבר מלכתחילה את סוף הסיפור. הוא מרגיש שהם לא יישארו יחד. תהיה פרידה למרות האהבה החזקה ביניהם. למרות זאת, הקורא נסחף בשקיקה להמשך התיאורים הנפלאים של רביניאן אשר עושה זאת במידה שלעיתים עוברת על גדותיה. תיאורי הקור והשלג בניו יורק נכתבו על גבי שני עמודים מלאים, שלדעתי, היו ארוכים מדי, בפרט שנכתב בנושא במהלך הפרקים הקודמים. בנוסף, על פי דעתי האישית, התיאורים אינם מקדמים את העלילה ואינם מגבירים את המתח שאינו מופיע. לעומת זאת, לקראת סוף הספר, שמחתי מאוד שהגיבורה שבה ארצה. שמחתי לטייל ברחובות תל-אביב, לחזור לרחובות ולאתרים המוכרים והידועים – אלנבי, קינג ג'ורג', בית ז'בוטינסקי ועוד הרבה.
עם כל הערותיי, ייתכן שלקוראים אחרים לא הפריעו, נהניתי לקרוא את "גדר חיה".
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
פני
(לפני 9 שנים)
לכולם,
הספר טעון מאוד. הוויכוחים בינינו יכולים להיות סוערים ולהימשך בלי סוף וקשה לעשות זאת על גבי הנייר. קוראים הגיעו למסקנה עלי שהיא אינה נכונה אבל קשה מאוד להתווכח בצורה זו. אני רוצה להבהיר שנימקתי מדוע אני נגד לימודו בבחירות הבגרות, כי למטרה זו צריכים ללמד ספר מסוג אחר, לדעתי האישית. את חיילינו מכשירים היטב (ללא הספר) לפני הגיוס למצב הקיים. הם לא צריכים את הספר בשביל זה, ועדות לכך היא שלושת בניי, וזה לא המקום להרחיב. אוהבת לקרוא מקשת רחבה של העולם, אוהבת ספרות זרה, מעריכה ומכבדת. אוהבת ספרות ישראלית שהתכבדנו בה על ידי סופרים טובים וידועי שם. |
|
|
פני
(לפני 9 שנים)
לרץ,
איני פוסלת כלל את הספר כתבתי על הספר עצמו דברים חיוביים מלבד הערות, אך השאלה הייתה אם הוא מתאים ללימוד בבחינות הבגרות ודעתי הייתה שלילית. |
|
|
רץ
(לפני 9 שנים)
אם כן למה לפסול ספר שמספר על מציאות, הספר הזה מבוסס על אהבה אמתית שחוותה רביניאן, למה שלפי אותו עיקרון לא נפסול את מיכאל שלי המאהב ועוד.
|
|
|
לא מניה ולא מקצתיה
(לפני 9 שנים)
איזה מצחיק אתה מחשבות.
אנחנו חיים בתקופה שלהיות ימני נחשב משהו גזעני.
שועלה - צר לי אבל את כותבת מתוך ראייה ורודה של החיים, המציאות בשטח שונה מאוד. אני לא יודע אם יצא לך לעשות שירות קרבי, אבל מי שעשה יודע טוב מאוד באיזה שיטות בזויות הערבים נוקטים. לגבי שלום, זה רעיון נהדר. אבל לעשות הסכם שלום עם עם ששוחט תינוקות בשנתם, זה לא מומלץ. |
|
|
(לפני 9 שנים)
רק אגב, מחשבות, אמנם הגבת לשןעלה, אולם מאחר וגם אני מסכים עם הדברים שנכתבו כאן
וגם ציינתי זאת - אציין שאני לדוגמה ממש לא שמאלן (לא יודע באיזה צד המגיבים האחרים, או כן יודע אך זה לא מתפקידי להגיב בשמם) וכן ממש חושב שיש להכיר את כל נקודות המבט והתרפה. ואני בהחלט מתקומם על הוצאת הספר מהמערכת כחובה וסבור שזוהי טעות של קטנים. ואצלי, תלמידיי קראו בשנה החולפת ויקראו בעתיד את הספר במסגרת שיעורי חינוך. ביחד עם עוד שניים שלושה ספרים שכולם קוראים.
|
|
|
מורי
(לפני 9 שנים)
נכון שצריך לשמור ראש פתוח, שועלה. אבל כלפי הערבים צריך לשמור על כבדהו וחשדהו.
בכל פעם שאנחנו מנסים לנהוג כמנהג ההזויים השמאלנים, פיגוע מחזיר אותנו אל המציאות.
|
|
|
שועלה
(לפני 9 שנים)
ליאור - יפה כתבת, דברים כדרבנות. גילוי נאות: לא קראתי את הספר עדין ולא מתיימרת לכתוב עליו בקורת ספרותית. זוהי ביקורת חברתית פוליטית בעיקרה ואני רק רוצה להתייחס לשני דברים. א. הבקורת שלך פני, משקפת את צרות האופקים וההתנהלות המפוחדת שכה מאפיינת את מערכת החינוך שלנו. כל כך מבהיל אתכם שניפתח את אופקינו ונכיר תרבויות אחרות. הכל צריך להישקל מזווית: זה טוב ליהודים או רע ליהודים. ומשום כך גם כל כך מפחיד להכיר את אויבנו ולהכיר בהם כבני אדם. עצם המחשבה...גוועלד. ועוד - אלה שעומדים להתגייס, לשמור על "החבר'ה הטובים" בחברון - עדיף שלא ידעו ויחשבו יותר מדי, שלא חלילה יגלו אנושיות ויראו בערבים בני אדם - זה עלול להפריע לתיפקוד שלהם. בואו לא נסבך להם את החיים. זו הגישה שאת נותנת לה ביטוי.
ובאופן כללי: התגובה ההיסטרית של משרד החינוך לרעיון שיכול להיות רומן בין יהודיה לערבי (רחמנא ליצלן...) - ממש כפירה בעיקר. והן זוהי הדרך האמיתית לשלום. אם נצליח להכיר את שכנינו/אויבינו כבני אדם ולראות את מה שמחבר ביננו כבני אדם - אם הם יצליחו לראות אותנו כבני אדם ונחדל כולנו מהדמוניזציה ומהסטיגמות - אולי חלילה תדעך להיטותנו ולהיטותם לאחוז בחרב? זה מפחיד מדי כנראה. אז במקום לעודד גילויים וביטויים לאפשרות לקירבה בין שני העמים, משרד החינוך מוצא לנכון להוקיע ולהגלות את האפשרות לכך מתכנית הלימודים שלו. כמה חבל. |
|
|
(לפני 9 שנים)
יותר ממסכים עם דברי קודמיי: אוקי וליאור. בהחלט.
|
|
|
ליאור
(לפני 9 שנים)
פני, לפי הביקורת כאן, את דוגמה ומופת לאדם החדש שהגברת מרים סיבוני רוצה ליצור כאן, בארץ אבות. יהודי/ה גא/ה שעולמו חלול וצר כעולם נמלה - כי הרי מה טעם לכתוב ספר אם אינו עוסק בשכיות החמדה של ארצנו? או במעלותיו המופלאות של עמנו? הקיימים עניינים נוספים מלבד זאת? אוי לעיניים שכך יקראו, אוי לאזניים שכך ישמעו - חג המולד? גוועאלד !
הצרת אופקים מרצון היא תכונה נוראית. הרצון להסתגר באותן ד' אמות יהודיות כי הרי מלבדן לא קיים שום דבר בעולם, היא השחתת המחשבה החופשית. שהרי אהבה בין יהודים לערבים היא הדבר הכי גרוע שיכול להתרחש בעולם הזה, נכון פני? שלא לדבר על כך שמי מעז לקלקל נפש יהודים רכים בידיעות על מה שקורה בשטחים. זה הרי מתחת לשמיכה הלאומית, וחס וחלילה להרים או להפשיל אותה. אבל - הסוף טוב יהודים ! הודו למי שצריך להודות ! היא חזרה מניו יורק המשוקצת אל בית ז'בוטינסקי ובא לציון גואל |
|
|
(לפני 9 שנים)
ל: לא מניה ולא וכו
לא מדובר בסתם רומן בין יהודיה-ישראלית לפלשתינאי כי אם לכאלה שהגיעו מרקע אידיאולוגי פעיל - חילמי היה אף אסיר בטחוני זמן מה על רקע פעילות פח"ע שמשפחתו וביתו מכפר פלסתיני עוין. וליאת מבית ימני וכו' וכו'.
לא סטודנטים מהעברית שנפגשים בהפגנות או בדירה של החבר המשותף בנחלאות וככה.. ובמהלך הסיפור איש איש מהם מביא את עצמו כולל הכול. אמנם יש שם סוג של אהבה אבל יש גם עוד הרבה. אתה כבר מבין.. טעון. |
|
|
פני
(לפני 9 שנים)
אתחיל עם מחשבות:
אתה צודק בקשר לספר סמטת השקדיות. לא רציתי להתייחס אליו הרי קיבלה פרס, אבל שוב התיאורים שלה שם עצבנו אותי. לחני, הכוונה שלי הייתה שספר שמיועד לבחינות בגרות לא צריך להיות מסופר על ניויורק אלא על ארצנו. איני רואה פסול בכך שהרקע לכתיבה הוא ניו יורק, אך לא למטרה של בגרויות. לאוקי, הנושא טעון מאוד ומורכב. פוליטיקה. כובשים, שטחים, פלסטינאים וכו'. אני מאמינה שבצבא הם עוברים הליך שבו מעבירים להם את כל המידע. לדעתי, הם לא צריכים ללמוד על המצב על פי ספר-רומן. את הספר יכולים לקרוא בזמן הפנוי שלהם, במידה ומעוניינים. תודה לכולכם על ההתייחסות. אם הספר לא היה טעון - לא הייתה התייחסות. |
|
|
לא מניה ולא מקצתיה
(לפני 9 שנים)
מה מלחיץ את משרד החינוך הרומן בין יהודיה לערבי? זה שטויות, קטן עלינו.
באוניברסיטה בזמנו אני זוכר שמיטב הבנות היהודיות שלנו יצאו עם בני זוג מוסלמים, זה התחיל כמערכת יחסים מתריסה.
אחרות בקבוצות של שלום בין ערבים ליהודים מסרבים להיות אויבים, אחר כך הם התחילו בדייטים, משם זה המשיך בלשכור דירה ואנחנו חשבנו שזה יתפתח לשם וישאר שם. בדרך כלל אלו היו בנות שאהבו לעשות דווקא והיו אאוטסידריות, חלקן אפילו לא מיוחדות, כאלו שלא זרקו אליהן מבט או בנות עם נטייה לחוסר איזון נפשי -מאלו שיום אחד אומרות שלום ויום אחר מתעלמות מקיומנו. היום כעבור 10 שנים מאז, אני רואה לא מעט מהן בפייסבוק באתרים של מחסום ווטש, שוברים שתיקה ויש לנו כמה נציגות בארגון ה BDS. ורק לחשוב שהכל התחיל מסולידריות ... |
|
|
חני
(לפני 9 שנים)
ראשית פני השפה היפה של דורית זה בלבד ישמח כל מורה.ומה עם המטאפורות, הדימויים....
והדיון הזה שאין שני לו.יש פה צוהר למשהו נוסף,למשהו אחר.כשהבנות למדו באריזונה
הם אהבו בעיקר שהלימודים הלכו הרבה מעבר לאמריקה.הם למדו על כל הגלובוס באשר הוא.על כל התרבויות גם לא שלנו..זה שאקרא על תרבות אחרת או נישואין אחרים לא אומר שלא אדע מאיפה באתי ומה המקורות שלי... |
|
|
(לפני 9 שנים)
מחשבותינו, א. מסתבר שגם לפיגועים נמאס מהארץ, והם עברו לגרמניה.
ב. האמת היא שאני יודעת מה קורה בארץ. יודע מה? לאו דווקא לא טוב - אבל, מורכב. מורכב במיוחד. ולכן צריך לערוך לתלמידי התיכון (במיוחד כשרבים מהם גדלים אל תוך אג'נדה אחת שלא רואה אחר) היכרות עם המורכבות על היבטיה השונים תוך כדי שיח ודיון עם נקודות המורכבות או פניה על גווניה ולדון איתם, לדון ולאפשר להם לפתח את ראיית העולם שלהם.
ג. אתה צודק, האווירה בגרמניה בשבועות האחרונים, לא להיט. |
|
|
מורי
(לפני 9 שנים)
אוקי, איך את יודעת שהמצב בארך לא טוב? נדמה שדווקא בגרמניה אנשים נשחטים סתם כך ברחובות.
|
|
|
(לפני 9 שנים)
פני, הפעם אני חולקת עליך.
הספר טוב גם בעיניי, כן, הוא טוב ונכון ולא נעים - נכון. כי המציאות בארץ לא נעימה- נכון. ויש מצבים בהם מורגשת תחושה לא נעימה כששמים לנו מראה מול הפרצוף. ולגופן של שאלותייך - מה שחשב מי שהמליץ שתלמידי התיכון יקראו את "גדר חיה" היה להביא להם ישירות לפנים את הקונפליקטים כמו שהם. קשה. מכוער. כואב. אותם קונפליקטים שאזרחי-תושבי המדינה בחלקם מתמודדים איתם יום יום ובחלקם מתכנסים בבועה ומתעלמים. להביא לתלמידים - את השאלות. את הבעיות, הדילמות, הלב הנקרע לעתים (כן, גם של החיילים) סביב הקונפליקט היהודי-פלשתינאי. כן, בדיוק להביא לאותם תלמידים החיילים לעתיד. לדעתך - החיילים לעתיד, לא אמורים להיחשף לבעיות? לקונפליקטים? למצוקות? הם אמורים לחיות בבועה שלהם ולא להיות מודעים למציאות? אז לדעתי, "גדר חיה" זה בדיוק מה שצריכים לעשות עם תלמידי תיכון, כולם - יהודים ולא יהודים, חילוניים ודתיים, כולם - להציב בפניהם את החומר הזה, ולדון איתם ולפתח את הדיון. לדון לכאן ולשם להעלות את כל הנקודות לשמוע אותם ולהשמיע ולאפשר להם לפתח דעות משלהם, וראיית עולם משלהם - מתוך היכרות, מתוך ידע ולא שימשיכו לדקלם סיסמאות גאלו או אחרות מתוך הבועה הזו או הזו או הזו. כי הספר הזה מנפץ קצת את הבועות.
ולגבי התוכן שמתרחש בניו יורק, לא רואה עם זה בעיה, נהפוכו, לדעתי הוא מתרחש בעיר רחוקה, קוסמופוליטית ורב גונית ותרבותית, כי דווקא בסביבה כזו קל יותר לפתח סיפור קונפליקטי כזה. רחוק מהבית ומה"שבטים" השונים המדוברים. כך אפשר היה לערבב, להתערבב ולהציף את הצדדים. |
|
|
לא מניה ולא מקצתיה
(לפני 9 שנים)
תודה על הביקורת.
את הספר הזה אני לא אקרא, הנושא כבד מידי ומעיק.
|
|
|
מורי
(לפני 9 שנים)
את הספר הזה לא קראתי. ניסיתי את סמטת השקדיות והוא היה בלתי נסבל.
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
